השתלת כבד לחולים גרורתיים

בשנים האחרונות מתפרסמים בספרות עוד ועוד מחקרים שמעידים על תוצאות שנדמה לי שקשה להגדיר אותן כפחות מ-"פנטסטיות" (למשל, OS של 56% מול 9% אחרי 5 שנים) של השתלות כבד בקרב חולים גרורתיים. מצד שני, התוצאות עדיין פחות טובות בהשוואה למושתלים בעלי גידול ראשוני בכבד, מה שמביא אותנו למציאות האכזרית: בעצם אין כיום לחולים כאלה סיכוי לקבל כבד מרשימת ההמתנה הישראלית. האם בנסיבות כאלה אתה חושב שמוטלת חובה מקצועית ואתית על הרופא המטפל בכל זאת להציג בפני החולה הגרורתי הישראלי שלו את האופציה להשתלת כבד, בידיעה שלמעשה מבחינה לוגיסטית (לא רפואית!) יהיה קשה מאוד לממש את האופציה הזאת בישראל ורק חולים בעלי אמצעים או קשרים יצליחו לממש אותה בחו"ל? כמו כן, עד כמה בנסיבות כאלה ראוי לקדם בצורה אגרסיבית את הסוגיה של השתלות אונת כבד מבני משפחה, בשים לב לתופעות הלוואי הלא פשוטות של תרומה כזאת ולמיעוט המחקרים בנושא?

שלום לך מה שאת אומר זה כללי מדי. מה זה חולה גרורתי... גרורות מאיזו מחלה? גרורות באיזה מרווח זמן אחרי הגידול הראשוני? מה מספר הגרורות? האם טופל בכמותרפיה והגיב ? גיל? בלוטות מהגידול הראשוני? ועוד הרבה אין היום מדינה מתוקנת שעושים בה השתלות כאלה בשיגרה זה רק מדינות שבהן אפשר לקנות איבר (אגב שאולי הוצא מאסיר) איני מוסמך לענות על סוגיות אתיות, איני יודע אם יש תשובה נכונה בכלל.