מנגנון הגנה............

עד לפני חודש. המצב רוח שלי היה נוראי . הרגשתי שאני בתוך בור שאי אפשר לצאת ממנו. ושנאתי את החיים . ואת עצמי ואת הכל. המצב רק החמיר והחמיר עם הזמן. עד לשבוע הנוראי של פסח. הרגשתי ריקנות מטורפת . לא ראיתי טעם בשום דבר. הכל איבד צבע. כל פעולה קטנה הפכה לסיוט . ולקום בבוקר היה הדבר הכי נוראי בעולם בשבילי. בכיתי בלי סוף .הרגשתי בדרך ללא מוצא. ורציתי למות. אחרי שהשבוע של פסח עבר. אני מרגישה שהפכתי להיות מישהי אחרת. וזה ממש מעיק. משהו מונע ממני לבכות ולהרגיש עצב. משהו אומר לי שהחיים שלי בסדר גמור. ושהכל טוב. אני לא מאמינה לזה. הרי למה שהכל יהיה בסדר פתאום. כמו בקסם? אני מרגישה שהמחשבות שלי טיפה השתנו. אני לא ממש חושבת על שום דבר. אני רק מסתכלת במין חיוך מוזר כזה על בנינים ומחכה לסיים עם זה כבר. （לקפוץ）כי נמאס לי לא להבין מה עובר עלי. ויש לי המון סיבות ללכת. פעם כל דבר קטן היה מזכיר לי את המוות. יש לי ocd והוא משגע לי את השכל. רגע אחד הוא אומר לי שהכל בסדר גמור ושהחיים שלי נפלאים. ורגע אחד הוא משכנע אותי להתאבד ומתחנן שאעוף כבר כי הוא שונא אותי . אני במילא מרגישה כל הזמן מנותקת. כאילו אני במקום אחר לגמרי . יש לי סכרת ואפילפסיה וסיפי ורגישות לא נורמלית לרעשים. אני לא מסוגלת לצאת מהבית. כולם חושבים שאני משוגעת . למה שהכל יהיה בסדר? נמאס מההתקפים האלה（גם חרדה）שקורים כל הזמן. נמאס להרגיש מנותקת . ולא להבין למה . נמאס לי להרגיש שאני הולכת למות（לא קשור להתקפי חרדה. אני מכירה את התחושות האלה ואני יודעת שלא מתים מזה）באמת . אני לא יודעת מה לעשות . בכדורים אני לא נוגעת . למרות שכבר הציעו לי מלא פעמים. מכל מקום אפשרי. אני מרגישה לא נחוצה . המצב שלי כרגע הוא די חצי חצי . אני חושבת שמה שאני מרגישה עכשיו. נובע ממקור הגנה כלשהו שקיים בגלל שכנראה היה בלתי נסבל להרגיש את העצב הזה. אני רוצה לדעת אם אפשר להעלים את המנגנון הזה. ואיך . יש לו שם?

תודה

שלום אלה.. אני מרגיש - גם אם זה נשמע מוזר - שאולי במובן מסוים את אפילו מתגעגעת לתקופה שלפני פסח.. כלומר, ברור שזו היתה תקופה נוראית, מתישה ומציפה עבורך, אבל מצד שני - אני מבין שאז לפחות הרגשת שאת מסוגלת לגעת ברגשות ה"אמיתיים" שלך. שהשלווה שהגיעה אחר כך - שהיא לא ממש שלווה אלא פשוט שקט מהסערות הפנימיות - היא מזויפת, והזיוף הזה בלתי נסבל עבורך כי את לא יכולה לדעת מה מתרחש מתחת לקליפה הדקה והמלאכותית שלו.. כלומר, אני מבין שאת מרגישה שמתחת לפני השטח עדיין בוערים בך העצב, הכאב והשנאה העצמית, ואת חוששת שפשוט התנתקת מהם כי את לא יכולה לשאת אותם, אבל המצב הזה של הניתוק אולי עוד יותר מפחיד אותך כי ככה אין לך שליטה על מה שאת מרגישה. ובתוך כל זה את ממשיכה לרצות למות, רק שעכשיו המחשבות האובדניות מגיעות עטופות בשוויון נפש ובלי הכאב השורף שהתלווה להן לפני כן.. ואת מחפשת דרך להצליח לגעת שוב ברגשות שלך, במי שאת מעבר לחרדות ולאובססיות ולהגנות.. יקירה, כמו שאמר לך הרופא, חשוב מאד מאד שתפני לטיפול.. ורציתי להציע לך עוד משהו - שהוא לא תחליף לטיפול אבל אולי יעזור לך להחזיק מעמד - להגיע אלינו לסה"ר.. יש לנו צ'ט בכל ערב בין תשע לחצות (הערב אין בגלל החג, אבל במוצאי החג יש) ותוכלי להגיע, לשתף אותנו במה שעובר עלייך, במחשבות, בחששות, ברצון שלך להרגיש דברים באמת, גם אם הרגשות קשים.. ונשתדל להיות לצידך, לתמוך ולהקשיב, לעזור לך לעבור את התקופה הקשה הזו עד שתמצאי את הטיפול הנכון עבורך.. שלך מכל הלב מתנדב סה"ר http://www.sahar.org.il/