מתוסכלת
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
שלום רב אני בת 32 ויש לי חבר כבר שנתיים אני מאוד רוצה להתחתן ובלחץ נוראי. החבר שלי רוצה להתחתן אבל לא כרגע זה נמשך המון זמן. אנחנו גרים ביחד טרי. וקרוב לחצי שנה אני מוצאת את עצמי רבה ממש ממש עם החבר וזה מגיע לקללות והתפרציות של זעם ממש חסרת כוח .במיוחד כשאני רואה חברות שמתחתנות אחרי זה גורם לי לרגיש שאני מחמיצה ומאוד רוצה. ומשם נגרר עוד ריב ועוד ריב שנמשך ימים ובמורה מכוערת מאוד. אני לא בן אדם כזה ואני מרגישה שאני ממורמרת מזה ומקנא וכועסת על עצמי שאני מתנהגת ככה ומאוד עצוב לי לפגוע באהוב שלי רגשי אשמה נוראיים שתוקפים אותי אחרי שאני נרגעת רציתי את חוות דעתכם בנושא תודה רבה
אם ההחלטה לדחות נובעת מספקות אודות הזוגיות, כדאי להציף את זה על השולחן; גם אם הדיאלוג 'מסוכן' ויוביל לפרידה. אם יש הבדלים מאיימים, כמו התיחסות לכסף, תעסוקה, בני משפחה וכו' - פנו ליעוץ מקצועי קצר מועד שיסייע לגשר, או יציע להפרד. אם בן זוגך הוא 'דחיין' מטיבעו, בנושאים רבים אחרים, כדאי שתציבי מועד ברור שאינו אמור להשתנות: משהו של חודשיים עד שלושה - מקסימום. כללית, זוגיות היא משהו שמובל ע"י שני הצדדים, וההסכמה שלך להמתנה (למרות הרטינות והכעסים - את עדיין שם) היא ה'תרומה' שלך. לא טוב לכן להמשיך 'לתרום'. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
תודה רבה על התשובה. רק רציתי לשאול אותך אם מהנסיון שלך, האם תוקפנות לחבר בנוגע לתסכול שאין נשואים וזה מתבטא באלימות מלולית שאני לא מכירה את עצמי האם הדבר אופייני? הכוונה האם זה לא חריג להתנהג כך? תודה רבה
מנהלי פורום זוגיות חברה ותעסוקה
