מה כן לומר, ומה להשמיט? חשוב ודחוף בבקשה.
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
שלום רב למומחים, אני אישה בשנות ה50+ אשר לאחר שנים רבות שחויתי אלימות פסיכולוגית/טירור פסיכולוגי כלפיי מצד בן זוגי/בעלי -- ומצב בריאותי הנפשי התדרדר מאוד בזמנו- החלטתי להרחיקו מעלי סופית!!!! מעבר לכך שמצבי הנפשי השתפר פלאים , ממש עבר מקצה אחד לרעהו, שמחת חיי ושלוות נפשי שבו אלי. אני עובדת בגן פרטי, מתפרנסת בכבוד ומצליחה מעל ומעבר!!! ילדיי כיום בגירים, מגיל 22 - 35. שאלתי: כיצד עלי לספר להם על החלטתי לקחת גורלי/חיי לידי? כלומר שאני בכוונה הרחקתי אביהם מחעלי, וכל הקשור? **2 נקודות חשובות: בן זוגי אינו מודע לתפקודו המתעלל /הטירוריסט, ולכן הכחיש/מכחיש כל קשר לאלימות נפשית. בנוסף, לילדיי קשה להשלים /להסכים עם כך שאביהם השליט טירור פסיכולוגי בבית, טירור שהיה סמוידר"כ מהילדים. הוא התרחש רוב הזמן בארבע עיניים. ביני לבינו. סבלתי מאוד מאוד!!! כולל לא הצלחתי לישון בלילות. **כרגע כאמור---זרקתי אותו מעלי, וכולי פורחת!!!!!!!!!!! לסיכום: מה וכיצד להציג החלטתי הנחושה לילידנו הבגירים אם כי עדיין מאוד ילדים בנפשם? מה לתאר באוזנם/ מה לא? עד כמה לתאר את ביטויי האלימות הסמויה מהם סבלתי? אודה לתשובתכם הברורה, המקצועית והמכבדת. בכבוד ותודה. רננה
צריך להפגש עם הילדים, כולם ביחד, ולאמר שהמצב ביניכם לא מאפשר לך יותר להיות עם אביהם. לא להשמיץ. לתת דוגמאות כלליות, בלי להכנס לתאור מפורט של סיטואציות. הפגישה נועדה לידע אותם, לא להצטדק או לקבל רשות. להעמיד אותם בפני עובדה, לא לבקש את חוות דעתם. אם יקבלו את עמדתך - מה טוב. אם לא, זו בעיה שלהם, לא שלך. דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם
רשלום רב לדר' יוסי אברהם הנכבד, תודה שהשבת לי. כתבת כך: צריך להפגש עם הילדים, כולם ביחד, ולאמר שהמצב ביניכם לא מאפשר לך יותר להיות עם אביהם. לא להשמיץ. לתת דוגמאות כלליות, בלי להכנס לתאור מפורט של סיטואציות. הפגישה נועדה לידע אותם, לא להצטדק או לקבל רשות. להעמיד אותם בפני עובדה, לא לבקש את חוות דעתם. אם יקבלו את עמדתך - מה טוב. אם לא, זו בעיה שלהם, לא שלך. דרך צליחה, ****************************************** הרעיון באופן כללי נשמע טוב. מתאים היפותטית לכל סיטואציה שכזו/דומה. אלא ש.............אצלנו במקרה הפרטי שלנו- נראה שזה לא ממש יסתדר, משום שהם כ"כ בצד של אביהם, כ"כ הוסתו נגדי בילדותם (ראו מודל להתנהגות אלי =אביהם, כך שלצערי הרב לא גדלו על ערך "אימא" : לא למדו לאהוב את אימא, לא למדו /לא פיתחו רגש של כבוד כלפיה (כלומר כלפיי), ולסיכום רק אעשה מעצמי צחוק באם אפנה לבן זוגי בנושא פגישה משותפת של כולנו. בנוסף, מפאת (כרגע לפחות,) בעיות ביורוקרטיות, נשארת להתגורר בדירה המשותפת. וכי למה ומדוע שאצא אני? הפתרון האופטימאלי בשבילי לשתף פעולה בתקציב משותף וכל השאר לחיות בנפרד. ********* אין לי כל שיתוף פעולה עם אביהם. לכן....נוח לי יותר לכתוב להם. לכתוב באמצעו. הדואר האלקטרוני. //מכתב ממני. ואז..............חוזרת שאלתי: היכן גבולות תוכן מכתבי העתידי? האם כוונתך שאכתוב ופשוט אודיעם שאיני רוצה באביהם כבן זוגי הרומנטי? אנא סובלנותך. בכבוד רב ותודה
מנהלי פורום זוגיות חברה ותעסוקה
