פתאום באמצע החיים

מוצאי שבת, ולא בפעם הראשונה, אני מכוון שעון מעורר למחר ונכנס למיטה. מגלה שהשעה עוד לא 22:00 בערב, ומבין, פתאום נופל האסימון - לא דיברתי עם אף אחד כל סוף השבוע. לא פציתי פה. לא אמרתי מילה אחת בקולי. המחשבות רצות כל הזמן, לכל הכיוונים, אבל לגלות שלא היה איש אחד בעולם שהיה לו חשוב או אכפת מספיק להרים טלפון ולשמוע אם אני חי או מת. פתאום באמצע החיים אני מגלה שאני רק בזבוז של מקום. יש לי דירה לא רעה, דירה שמישהו היה יכול לחיות בה, לארח בה, לגדל בה כלב או משפחה.יש לי עבודה מצויינת, שמישהו אחר היה יודע למנף, לכסף יותר גדול, לחיי חברה, חברים, נשים, או סתם - לחיות. ואני... אני עוד מעט בן 29, ואני ממש חושש להודות במציאות שאומרת שזה מה יש. אלה החיים שלי. לך תשלים עם זה עכשיו. תמצא מוטיבציות לקום מחר בבוקר, ותמציא שקר חדש לשאלה שחוזרת - "אז איך היה סופ"ש?", רק כי לא נעים לך להודות והם לא באמת רוצים לשמוע שאתה לא רק לגמרי לבד, אתה גם לגמרי בודד. אני לא טיפש ואני לא מכוער ואני לא רע ואני לא אידיוט מושלם. אבל אני לא מוצא את דרכי בעולם הזה. אולי פשוט הקלפים שהחיים האלה חילקו לי לא מאפשרים לי לשחק את המשחק הזה. כשאני חוזר הביתה בסוף כל יום, לפעמים אחרי חדר כושר ומתיישב מהכסא ורואה שהשעה עוד לא שמונה בערב, וזהו, נגמר לי היום - אין לי עם מי לדבר, להיות או לא ללכת, אני רוצה לדפוק את הראש בקיר מתסכול. איך החיים שלי התקלקלו ככה? לאן נעלמו כולם? מעולם לא היו לי "חבר'ה". תמיד חבר פה, חברה שם. אבל תמיד היה מישהו. עכשיו... כלום. אני רואה אנשים מעדכנים תמונות בפייסבוק. היו בים, היו במסיבה. היו עם אנשים. מה המקום שלי בתוך כל החרא הזה? למה אני לא מוצא את דרכי? אני לא מצפה לתשובות קסם, זה פשוט המקום היחיד שמצאתי לכתוב בו כרגע. אני כבר לא מצפה לכלום. אחרי שכל התחלה חדשה מתבררת כאירוע חד פעמי, לומדים לא לצפות לכלום.

לא מצאתי טריק אחר שעוזר אפילו אם במעט חוץ מלעבוד על רוח הרפתקנות ופיתוח תחביבים.

לדעתי פשוט בחרת להסתגר ואולי צריך להבין מאיפה זה נובע ולא לחפש מקומות בההם אפשר להשתלב כי הרי לא זו הבעיה שלך... אולי אם תעמיק בסיבה בה בחרת יכול להיות שיתברר לך שאתה עולם במלואו ואתה לא זקוק לאף אחד אחר ויכול להיות שאתה סתם אוהב את הלבד כך או כך סביר להניח שתחזור להתנהגות הזו ורק אם תחשוב עם עצמך או עם עזרה מקצועית תוכל לשנות את המצב כי ברור שזה מפריע לך....

נ', במקום כל המלל ( שאיני פוסל אותו , אולם הוא רק מלל), יש לי מספר הצעות בשבילך, והכל למען שיפור מצב רוחך, אך שוב , הכל תלוי בך. כותב ד"ר אברהם ובצדק על "עכבר העיר"-אכן זה רעיון טוב , ואולם, יש לי הצעות אחרות: אני בטוח שבחור בגילך, 29, הוא בחור שזקוק/צריך ריגושים בחיים והרי הריגוש הראשון: א. לאור העובדה כי אתב מציין כי יש לך עבודה מצויינת, הרי מן הסתם יש לך רכב. קיים אתר אינטרנט שנושאו, מירצי רכב, משהו בסגנון ראלי פאריז דקאר- אולי תופתע אך קיימים בארץ אנשים שהשתתפו בפארי-דקאר. נהגי מירוצים. יש להם רכבים של 180 כ"ס, 245 כ"ס ושים לב טוב- 300 כ"ס. יש להם מירוצי רכבים, בעיקר ב"שוויץ הקטנה" בדרך לירושלים , וכן במסלולי הנגב- סדום, ערד. מסלולי שטח 4*4-אתה תהיה בהלם מוחלט מה תלמד ( ומלמדים אותך) עד כדי כך שלא תרצה לעזוב ותרצה עוד ועוד. איך אומרים: : עם האוכל בא התיאבון". 4*4 במדבריות ודיונות לא מדבר אלייך? ודאי שכן. אמנם העלות היא די גבוהה( 3300 ש"ח ל-4 שעות ו5000-4300 ש"ח ל-9 שעות). אחרי שאתה הופך לחלק מהקבוצה הזאת, המדובר באנשים בלתי רגילים, והכל בלשון המעטה. כולם הופכים להיות קבוצה, כולם מתעניינים האחד בשני, כולם מחכים ומתכננים את המירוץ הבא, כולם ללא יוצא מן הכלל אנשים ברמות גבוהות המגיעים מכל הארץ, החל ממשפטנים, עובר למנהלי מחלקות בבתי חולים, עובר למנהלים בכירים במשק, עובר לסבריטאים,( שלמה ארצי לדוגמא). איש נחמד, אני ממליץ לך בחום ליזום והתקשר לחבורה הזאת. כולם מתעניניים בכולם, יום חול, שבת וכל הזמן. נושאי שיחה משותפים ( "ניסינו את ה-180 כ"ס,קטן עלינו, מה דעתך שננסה את ה-300 כ"ס?). לא תאהב להיות חלק מחבורה זו? ודאי שכן. מדבריות, נופים מרהיבים, אך עזוב כל זאת-המדובר בחבר'ה שכולם הופכים להיות חברים של כולם.אתה הופך להיות חלק מהמשפחה,וזו משפחה לכל דבר ועניין. 2.מירוצי טרקטורונים במסלולי שטח לא מדבר אלייך? ודאי שכן. שוב אתה הופך חלק מהחבר'ה-כולם מתעניינים בכולם. יום, לילה , חול, שבת, ובכלל כל הזמן. אתגרים וריגושים זה מה שאתה צריך ולא מלל, שיחות נפש-כל החבר'ה האלה הופכים להיות כולם, ללא יוצא מן הכל לחבורה מלוכדת של חברים. אם אתה חושב שלהם אין בעיות כפי שאתה מציין, הרי אתה טועה ו ב ע נ ק. אתה חושב שלהם אין תסמונת הבדידות? טעות, אך הם אספו עצמם והפכו להיות חלק מקבוצה איכותית שהאכפתיות וההתעניינות בך יפיגו את הבדידות. תופתע לגלות את כמות שיחות הטלפון שתקבל בנוסח- נו , מה איתך? אתה מגיע או לא? תופתע ובגדול. תנסה ותראה. שלח לי את המייל שלך ואדריך אותך, כיצד ולאן ולמי לפנות. אין מצב שאתה לא אוהב את מה שציינתי. בן 29? זה הגיל, ותפגוש שם אנשים בגילך, צעירים ממך ומבוגרים הרבה יותר. קח את עצמך בידיים, תפעל, תתרגש, תהפוך להיות חלק מקבוצת אנשים אכפתיים ברמות שעוד לא פגשת. מה שבטוח זה דבר אחד- לבד לא תהיה. בברכה, מוני

כתבת אותי, וזה לא "חיזור" אחריך אני מאוד רוצה לדבר איתך השאר כתובת מייל ואצור איתך קשר ולא. אין לי תרופות פלא וגם לא כובע קסמים.... רק אוזן גדולה ולב חם

אדם פשוט, לא הבנתי למי אתה מתכוון באומרך "כתבת אותי". למי/מה אתה מתייחס? בברכה, מוני