מבולבלת, נואשת לעזרה

אני נורא מבולבלת. אני בת 19 ואני נמצאת בקשר כבר שנה וקצת. החבר שלי תמיד היה קנאי אבל במידה נורמלית [או ככה לפחות היה נראה לי].. בזמן האחרון יצא לי להתקל בכתבות שמדברות על גברים אובססיבים והתחלתי להרהר לעצמי ,האם חבר שלי אובססיבי? זה לא עלי סתם לראש. הוא די לחוץ על להפגש לעיתים קרובות-אבל מצד שני אני גם רוצה להפגש רק שבגלל הצבא זה לא מתאפשר, הוא לא נותן לי לשתות אלכוהול לצאת למסיבות או בפאבים [מצד שני,הוא גם כן לא עושה את כל אלה כחלק מ"הסכם"], הוא לא מסכים שאפגש עם ידידים [וכך גם הוא לא נפגש עם ידידות] ,ולא מזמן רבנו על זה שהוא לא מסכים שאלבש שמלות או חצאיות כשאני לא איתו- מחשש שיתחילו איתי ובטענה שהוא סומך עלי אבל לא על הגברים האחרים. כמובן שהתעקשתי על זה עד שהוא שהפסיק להתווכח איתי על הנושא הזה. בכ"מ, אני ממש מפחדת שהוא נהפך לאובססיבי.. קנאה זה דבר מחמיא וזה שהוא להוט תמיד וגורם לי להרגיש נחשקת כ"כ זה נחמד, אבל מצד שני אני מרגישה לעיתים מועקה. כשנאי מדברת איתו על זה, הוא אף פעם לא מבין ותמיד מביא תירוצים. חשוב לי לציין שהביטחון העצמי שלו לא גבוה במיוחד...אני מפחדת שזה קשר תלותי, לא בריא .. למרות שאני אוהבת אותו והאינטימיות המינית היא טובה מאוד. אני לא יודעת מה לעשות..אשמח לייעוץ תודה!

אכן את צודקת. כאשר יש כפייה או אי יכולת לקבל התנהגות של הזולת, של בת הזוג בדרך כלל, וכשזה סביב קינאה, סימן שיש כאן אישיות חרדתית, שגורמת למחשבות טורדניות. התוצאה היא ניסיון להקל על עצמו בעזרת האיסורים שהוא מטיל עליך, כדי להרגיש בטוח יותר בקשר. מהר מאוד מסתבר ששום דבר לא יביא לשקט המצופה. לכן יתכן שכל פעם יצוץ איסור או הגבלה נוספת. שימי לב, שימרי על גבולות העצמאות שלך ובקשי ממנו לקבל עזרה.

בין הרצון שלי להיות עצמאית ולהיות אני בכלל, לבין הרצון לא לפגוע בו עם המעשים שלי? אולי זה באמת לא בסדר שאשתה אלכוהול\אלך לפאב או כל דבר אחר שציינתי כשאני בקשר זוגי? מצד שני, אני מפחדת לאבד את העצמאות שלי ואת האופי שלי רק כדי שלא יפגע. כלומר, איך אני אדע מתי הגבול שבו אני מאבדת את העצמאות שלי ?הרי תמיד אוכל לחשוב שזה פשוט פוגע בו ואני צריכה להפסיק..