עבודה שפוגעת בזוגיות

אני עובדת כבר חודשיים בפנימיה לנוער בסיכון במרכז הארץ. אני בת 21 ומדריכה קבוצת נערים ונערות בכיתה י"א, ביחד עם מדריך נוסף מבוגר. אני מתוסכלת מזה שאני לא מקבלת מספיק הערכה מהקבוצה שלי. הם טוענים ופני שאני אדישה ומרגישים שאני לא נפתחת אליהם מספיק. לא מרגישים בטוחים איתי. אני מצידי מנסה לשדר חוזק ולהיות קשוחה. אולי הבעיה טמונה גם בזה שהמדריך שאיתי הוא גבר במלוא מובן המילה ומפנק אותם יותר. אני חושבת שזאת לא הדרך אבל לא זאת הבעיה. הבעיה היא שכל פעם יש ילד אחר שמרשה לעצמו לדבר אלי בחוצפה ולקלל אותי, או לחילופין להתעלם ממני כשאני מציבה לו גבולות. זה פשוט מתסכל ואני מצפה למינימום הכבוד המגיע לי בתור בנאדם. אני לוקחת את זה אישית ומרגישה שזה ממש פוצע לי את הלב. אני לא מצפה שיאהבו אותי, אלה למינימום כבוד. אנשים שדיברתי איתם ניסו להסביר לי שאני לא אשמה וככה הם גדלו ושאני צריכה להציב לעצמי מחסומים, אבל אני פשוט לא מסוגלת. אני ממשיכה לחשוב על זה גם ביום החופשי שלי ובשבתות החופשיות מהפנימיה. זה מדכא אותי וגורם לי לעבוד בלי רגש ובעוד יותר טכניות. ומה שהכי גרוע - ההסגרות שלי והבכי והתיסכול מתחילים לפגוע לי בזוגיות. אני נמצאת כבר שנה וחצי בזוגיות מדהימה שעבדתי קשה כדי שתצמח ותפרח. הכיוון שלנו הוא רציני ואנחנו מתכוונים להתחתן בשנה הקרובה. בן זוגי מאוד תומך ומרגיע. בלעדיו לא הייתי כאן, הוא נותן לי הרבה כוחות. זאת עבודה שדורשת המון כוחות נפש. אבל אני מרגישה שזה קצת לא הוגן שאני לוקחת זמן של שנינו כדי לפרוק תיסכולים ולבכות לו. אני מדברת על שעות שאני יושבת ובוכה. אני לא מצליחה להירגע מזה. אני חושבת על החניך ההוא שקילל אותי לפני כולם. נכון שהוא נענש, אבל אני לוקחת אישית, בתור ביקורת על ההתנהלות שלי. אני לא מצליחה להבין איך זה שיש אדם בגילי שכ"כ אוהב אותי ומעריך אותי ומוכן לחיות איתי את כל חייו, ומצד שני אנשים שקטנים ממני בכמה שנים וממש לא אוהבים אותי. אני לא רגילה שמתייחסים אלי ככה. גם בתקופה שעשיתי שנת שירות בפנימיה אף אחד לא דיבר אלי ככה. זה פוגע לי בזוגיות, מה עושים? איך מציבים את המחסומים האלה? זה משפיע לי על הנפש. האם זה אפשרי בכלל.? או שאני צריכה פשוט לקום ולעזוב?

שלום . לעזוב זה הכי קלת. להתמודד זה גם קשה וגם לא מבטיח לך הצלחה אך מבטיח לך צמיחה ולמידה . את צעירה מרחק הגילאים בניך לבין החניכים קטן, אין ספק שזה מקשה עליך לקבל את הסמכות הנכונה. אני אישית גם הייתי מבקשת יעוץ ולוי מקצועי . גם בגלל הקושי שלך להכיל תיסכול. מה שקורה הרבה בעבודה עם ילדים. גם כי הפרשנות שלך לזוגיות היא רק מקשה על המצב. מציעה לך לבקש עזרה מקצועית.