חבר ראשון... זוגיות ראשונה... החלטה?!?

שלום, אני בת 25. לפני 9 חודשים הכרתי את החבר הראשון שלי (כיום בן 29). אני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל ועד כמה הרקע חשוב, אני באה ממסגרת מסורתית שמרנית ועד לחבר הזה לא הייתי בשום סוג של קשר זוגי מלבד בלינדייטים שנשארו ברמה של דייט אחד. החבר שלי בחור חילוני שכבר יצא עם בנות והיו לו מערכות יחסים. כשהתחלנו לצאת לא הרגשתי שאני מאוהבת בו עד מעל לראש ועם הזמן גיליתי יותר ויותר שאני אוהבת אותו ושהוא מה שנקרא "בחור טוב", בן זוג מקסים שנותן לי המון וטוב לי בהרבה מובנים בחיים. אני יודעת שהוא מצידו מאוהב בי עד מעל לראש ואוהב אותי. כפי שאמרתי אנחנו יוצאים 9 חודשים ומסביב אני מרגישה איך הסביבה לוחצת שואלת מה קורה ומתי סוף סוף מחליטים. אני לא בחורה שנכנעת לתכתיבים חברתיים אני מאוד נאמנה לאמת הפנימית שלי אבל אט אט אני מרגישה שנוטעים בי ספקות ונוצרים בי סדקים שגורמים לי לתהות, האם אני מפספסת? האם באמת אחרי תקופה כזו אני כבר יכולה לדעת לאן הקשר הזה זורם? אני יודעת שהוא רוצה להתחתן איתי, אני יודעת שאני יכולה להקים איתו משפחה למופת ולהיות מאושרת. אני אוהבת אותו אבל עדין לא מרגישה שאני קרובה בכלל לתשובה האם "זה זה". יש משהו שמאוד מפריע לי בקשר איתו וזה הנושא המיני- בתחילה כשהתחלנו לצאת וגיליתי את כל נושא המגע המיני הייתי נרגשת מאוד ונלהבת הכל היה נראה לי כל כך עוצמתי ולאט לאט למדתי לשחות ולהבין , לדעת לזהות ולהבדיל. לגלות את עצמי את הכוחות שלי הרצונות שלי והמיניות שלי ועל הדרך להבין שלבן הזוג שלי יש בעיות בנושא הזה. חקרתי את הנושא וגיליתי כמה מושגים שאני יכולה לקשר אליו, מושגים כמו חרדת ביצוע ועיכוב שפיכה. לוקח לו הרבה זמן להגיע לזקפה לפעמים ויש פעמים שכבר יש לו זקפה אבל מספיקה הסחת דעת קלה בשביל שהזקפה תרד לו מייד כאילו לא הייתה. לא הצלחנו לקיים יחסים בהתחלה כי מבחינתי פיזית זה היה קשה , החדירה הייתה כמעט בלתי אפשרית ועד שפעם אחת כבר הצלחנו לפני חודש בערך מאז לא קרה כלום ולא בגלל שאני לא רציתי..., גם בפעמים שעומד לו לאחר שהזקפה מפסיקה אין לו כאב באשכים כפי שאני יודעת שיש לגברים. בררתי את הנושא בפורומים של סקסולוגיה ונאמר לי שיתכן ויש לו בעיה של עיכוב שפיכה. אכן הגענו למסקנה שהדבר דורש טיפול אצל סקסולוג והוא קובע תור אבל אני מרגישה שאני לא יודעת אם קשה לי להחליט בגלל שזה מה שמפריע לי או שמא זה משהו מעבר. וגם אם זו הסיבה , בכל פעם שאני מתגרה בעצמי במחשבה שהמצב לא ישתנה ושיכול להיות שכל החיים לצידו יהיו עם תסכול מיני קל שאו שאני אתמודד ואקבל ואתאים את עצמי או שאני אגלה שלא, גם אז אני עדיין מרגישה שאני לא יכולה להפרד ממנו בגלל "דבר כזה". בקיצור, יש לי בלגאן שלם בראש אני מרגישה מוצפת בדאגות וחששות ושלאט לאט הכל נהיה סלט אחד גדול למרות שאני יודעת שדבר קשור בדבר. אני מתנצלת אם הלאתי במילים ותיאורים אבל אשמח לקבל קצה חוט לסדר את המחשבות והפעולה שלי

ראשית תחכי לטיפול המיני, וליעוץ הסקסולוגי, יתכן שיש מקום ליעוץ משותף והדרכה ואז יתכן גם פיתרון. הסקסולוג יגיד לכם אם זאת בעיה הניתנת לטיפול ושיפור... ואח"כ יהיו לך כלים לקבל החלטה . יחסי מין הם מרכיב רציני בזוגיות . אך האינטימיות הרגשית והקשר חשובים במידה שווה.