משבר בזוגיות

שלום רב! חברתי ואני בשנות העשרים המאוחרות לחיינו החלטנו לעשות הפסקה בקשר בגלל פערים בציפיות מהקשר. אחרי כמעט שנה ביחד, בת זוגי רצתה להיות בטוחה שהקשר הזה הולך לקראת התמסדות ונפגעה מכך כי אני לא רואה זאת באותו הקצב. הסברתי לה שראשית כל ברצוני לגור ביחד, והיא שבאה מרקע דתי יותר ממני, הסבירה שמבחינתה זה פחות מתאים כי אם באמת אוהבים אז פותרים את הבעיות ביחד, ולא עושים סוג של מבחן כדי לוודא שהכל בסדר. אז לעת עתה כשאני מבקש ממנה כי לשם התחלה נשכיר ביחד היא אומרת שאין בכוונתה לעשות זאת כי מבחינתה אני לא מוכן להתחייב למשהו מעבר למגורים, דהיינו לחתונה. לאור כל המשבר לעיל, התחלתי לחשוב שאנו לא מתאימים וכי גישתה לחיים פשוט לא נראית לי. הבעיה היא שאני מאוד אוהב אותה, ופעמים רבות חשבתי למסד איתה את הקשר אך לצערי תמיד התעוררו ריבים כי היא פשוט טיפוס אימפולסיבי וחם מזג, ואני רגוע יותר. בעוד מספר ימים אנחנו אמורים לסיים את תקופת ההפסקה שקבענו בכדי לחשוב על הדברים, אך כבר איני יודע מה אני רוצה. אני רק יודע שאין לי כוח לריבים ולכל הלחץ הזה סביב התחייבות לחתונה. אני מעדיף שדברים יבואו בטבעיות ובלי לחץ מצד הבת זוג , שבגיל 27 חוששת לעתידה. אשמח להתייחסות כלשהי שתעזור להתמודד עם הנושא הכאוב. בתודה מראש.

ניראה לי שאתם צריכים יעוץ בקשר הזוגי והדרכה בקבלת החלטות. פנו ליעוץ זוגי , אם תרצו עזרה או המלצה נוספת פנו למיל הפרטי שלי וצינו את מקומכם בארץ. בהצלחה יהודית [email protected]

היי, קראתי את שכתבת ואני מבינה ללבך. גם אני סבורה שכצעד ראשון חשוב לגור ביחד וכך גם נהגנו אני ובעלי כיום. למרות שכמובן נסיון כזה אינו מנבא בהכרח את חיי הזוגיות בעתיד... כצעד ראשון, נראה לי שחשוב להוריד לחץ, לדבר ולהקשיב ולנסות להגיע (אם אפשר) לעמק השווה... בהצלחה!!!