להתגרש או לא?- דחוף

שלום רב, אני בת 42 אם לשלושה ילדים 18,15,9 כיום אני גרה בנפרד מבעלי ואמורה לקבל את הגט ב- 4/11/2002, חיי עם בעלי לא היו על מי מנוחות, היתה אלימות פיזית ומילולית כלפי וכלפי הילדים, וכן בגידות מצידו, בעבר עזבתי אותו ועברתי לגור אצל אימי, אך לאחר לא מעט שיכנועים חזרתי אליו והייתי בטוחה שהכל הולך להשתנות לטובה- מה שלא קרה בסופו של דבר ועוד הואשמתי בזה שאני רציתי לחזור אליו ואין לי בכלל זכות לדרוש ממנו להשתנות. לפני כשנתיים עזבתי עם הילדים ושכרתי דירה, וכמו שכתבתי לעיל אני אמורה כבר לקבל גט, אבל... פתאום נכנסו לליבי חששות אולי זה לא בצעד הנכון לי ולילדים, התייעצתי עם אחיי והם אמרו לי שאם אני חוזרת אליו- הם לא ידברו איתי, אבל אני מרגישה בודדה והם לא מבינים את זה, קבעתי עם בעלי פגישה למחר, ואני חושבת לומר לו לדחות את תאריך קבלת הגט, האם זה צעד נכון? האם יש סיכוי לשפר ולתקן את חיי נישואי? אודה לך על תשובה מהירה, תודה, אורית

אורית אני הייתי במצבך אמנם בלי ילדים אבל ממש גרמת לי להרגיש משהו מהעבר זו טעות לשכוח את כל הרע שהיה ולתת ללבד הזה להטעות אותך הטבע גורם לנו לשכוח ואת תצטערי מאד אם תחזרי אליו הכל יחזור כאילו כלום לא השתנה וההיפך הם חוזרים עם יותר ביטחון ויותר גרוע-זה הדבר היחיד שתקבלי מקווה שתחשבי טוב בהצלחה

אין סיבה להמשיך את חיי האומללות. אם רצונך להישאר תחת חסותו ושיבטו דחי את הגט ותמשיכי לסבול כפי שהיה עד היום. מצבך הוא מצב קלאסי לגט, ומדברייך עולה שאין שום סיכוי לשיקום. עם זאת יש אנשים שאוהבים לאמלל עצמם לאורך שנים, אני מקווה שאת לא אחת מהם. אל תשכחי לכל החלטה שתבחרי יש מחיר והמחיר בדחיית הגט הוא אסון ודאי, הכולל ריב עם אחיך, מכות השפלות, וחיי איסורים בבדידות מזהרת. החיים יפים קחי אותם בשני ידיים ומצאי קרקע חדשה לפריחה עצמית. בברכה טלי.