זוגיות במשבר

שלום רב, התלבטתי רבות אם לכתוב, עד שהחלטתי שזה לא יזיק. אני נשואה שנתיים ויש לי בת מקסימה בת שנה. אינני יכולה לומר שאני נשואה באושר ושמצאתי את אביר חלומותיי משום שלאחר החתונה גיליתי שהכל אשליה. נישאנו זמן קצר (מדי) לאחר הכרותינו ובעלי בתור חבר עדין הבטיח לי הרים וגבעות, הייתי מאושרת, הוא נתן לי בטחון רב והרגשתי שמצאתי את אושרי. מסתבר שלא כך, גיליתי שבעלי הוא איש מריבה ולא רק איתי. כל יום יש לו ריב חדש עם מישהו (משפחה, חבר, סתם מישהו מהרחוב) על שטויות, זה נוגד את אופיי לגמרי, רק אילו הייתי יודעת על כך לפני נישואינו.. הוא מאיים בלי סוף ומבטיח דברים שאין להם בסיס. לעיתים אני לוקחת את איומיו בערבון מוגבל (לא איומים פיזים), אך עצם העניין מפריע לי. אני כמעט ולא סומכת עליו בשום דבר משום שראיתי שנשמתי יוצאת עד שהוא מבצע את מבוקשי. הוא עסוק בעצמו רוב הזמן ולא מעניין אותו מה קורה איתי, בעבודה ,עם הילדה וכו'. תמיד מעניין לידו כי יש לו סיפורים חדשים והסתבכויות ומריבות חדשות. הוא כמעט ולא עוזר לי ואם הוא עושה זאת הוא מדבר על כך ללא הפסק שזה מוציא לי את החשק לבקש ממנו עזרה. בעיה עיקרית איתו שהוא אינו דובר אמת. הוא ממציא סיפורים ומסתבך איתם, משקר למשפחתו וחבריו, עד שלעיתים יש לי ספק אם עלי הוא לא משקר. (הוא נשבע לי שלעולם לא יעשה זאת), סיפוריו תמיד מוגזמים או מוציא את הטפל ועושה אותו עיקר וכו'. למרות הכל, איני מרגישה שנאה אליו. אני מרגישה שאני רוצה לשפר את הקשר ביננו, אך לצערי אני חושבת שהוא לא יסכים לקבל ייעוץ מקצועי, הוא לא לאלו שמדברים על רגשות ואם אומרים לו שהוא לא בסדר, הוא מתעצבן והולך-לא יודע לקבל ביקורת רעה. לעיתים, הוא מתנהג בצורה דו-פרצופית, איני יודעת מתי זה הוא הטוב ומתי הרע. מה לעשות??? חבל לי על נישואינו ועל בתנו היקרה, איני רוצה שתגדל בבית של ריבים וצעקות. תודה רבה.

שלום לך, תראי, מי אני ומה אני, אבל על פניו, אין כל ספק שיש לך עסק עם אדם עם אישיות מאד בעייתית. חבל לך על הילדה, אבל יהיה עוד יותר חבל כאשר האינטראקציות האלה יכללו גם את בתך היקרה.. ועוד יותר חבל יהיה כאשר יהיה עוד ילד או עוד ילדים אשר גם עליהם יהיה חבל. חבל עליו? אולי. אבל כנראה שאת לא יכולה לחולל נסים ונפלאות. חבל על הנישואין? כן, זה עצוב. אבל לדעתי, עדיף שעה אחת קודם. ציינת במכתבך ש- "הוא נתן לי בטחון". האם יש מי שיתמוך בך, רגשית וכלכלית אם תבחרי להיפרד ממנו? מאד קשה לפרק, במיוחד לאחר כל כך הרבה ציפיות. אני יודעת. אבל את עוד צעירה ואת עוד יכולה לבנות משהו יפה עם אדם נוח וטוב שאוהב את הבריות. את עוד יכולה. ואולי הכי חשוב לומר, וגם להפנים: ח-ב-ל ע-ל-י!!!

כדאי לעזוב עכשיו ולא עם 3 ילדים וסבל .......

קראתי את הודעתו של מנהל הפורום. לדעתי, ע"י מיקוד באינטראקציה יש למעשה הטלת אחריות על האשה. אין ספק שיש מקום לבחון שקשיים זוגיים מסויימים דרך עדשה זו, ובהחלט יש מצבים (והרבה כאלה) בהם אחד מבני הזוג מעורר אצל בן-הזוג רגש/התנהגות פרובלמטית, או מחמיר נטיה שקיימת ממילא, וחוזר חלילה..... אני גם מכירה את התיאוריות המשפחתיות שמדברות על רמת דיפרנציאציה זהה אצל שני בני-הזוג, ובלשון העם: 'מצא מין את מינו'. אבל יחד עם זאת, אני סבורה שיהיה זה פשטני לדבר בכל מקרה על 'ריקוד זוגי'. לא. לפעמים אחד מבני הזוג דורך על רגלי חברו במהלך הריקוד. הדינמיקה הזוגית היא לא תמיד תוצאה של משהו אינטראקציוני.. יש לקחת בחשבון מצבים בהם אנשים נישאים כאשר הם צעירים מאד או אולי תמימים, או שגדלו בחממה ולכן מתקשים לתהות על קנקנו של בן/בת זוג בעייתי/ת, וכאשר הם כן מצליחים לעשות זאת, הם כבר נשואים כמה שנים טובות. אישית, אני מכירה כמה מקרים עצובים שכאלה, בהם מדובר בבן-זוג אחד בריא והאחר עם הפרעה אישיותית. כאמור, לצערי, ובאמת כואב לי עליהם, אותם זוגות שהכרתי לא השכילו לפרק את הנישואין בזמן. הם קיוו, ניסו, לקחו על עצמם אשמה ואחריות, אך התנהגות בן/בת הזוג רק החמירה. לכן אני חושבת שיש מקום להציע לפונה לבדוק אם היא אכן רוצה להשקיע בזוגיות זו. ובינתיים, עד שתבררי את העניין, הצעה מקרב לב: השתמשי באמצעי מניעה. ככל שהמשפחה תגדל יהיה קשה יותר לפרק נישואין. ולא, עוד ילד לא ישפר/יקרב וכו' את המצב. אולי יטשטש לזמן מה. אבל חבל. באמת חבל עליך.