מרגישה שאני לא אוהבת את בעלי

שלום אנסה לקצר כדי למקד את השאלה. אני נשואה חמישה חודשים (בהיריון חודש 3) וביחד עם בעלי כשנה. הכל התחיל בינינו מאד מהר, התארסנו אחרי חודשיים וחצי וכפי שאת רואה הכל הלך די מהר.. נכנסו בי ספקות ובשלושה חודשים האחרונים עוד יותר, שאני לא אוהבת אותו ולא נמשכת אליו. אני לא יודעת אם לקרוא לזה ספקות כי בפועל אני מרגישה ממש חוסר אהבה וחוסר חשק אממה, החוסר אהבה וחשק הזה גורם לי לחרדה ולהמון שאלות ״מה נתגרש״ ״מה אם אפגע בו״ ״מה יהיה עם הילד״ ״מה אהיה גרושה בגיל 25״ ועוד המון שאלות. כמובן שאני בודקת את עצמי אם אני אוהבת או לא כשאני מסתכלת עליו וכשאני מדברת איתו אבל אני מרגישה שאני אוטומטית דרוכה וחוסמת לעצמי את הדרך בלהבין מה מו מי. אני מרגישה אטימות רגשית שאני בפועל אף פעם לא מצליחה באמת להרגיש ואני רק שואלת את עצמי שאלות ברמה שאני קמה בבוקר עוד לא פוקחת את עיניי ישר לשאלות אני לא יודעת מה לעשות. אציין שאני כן סבלתי בעבר ממחשבות טורדניות לגבי hocd וזה עבר לי.. חשבתי בהתחלה שזה קשור לכל העולם הזה של אוסידי אבל השאלות האלה והמחשבות האלה לא מעוררות בי דרמה וחרדות וניגוד פנימי כמו ה- hocd שהיה לי. פה זה מרגיש שאני לא נלחמת עם זה ופשוט מנסה יותר להכחיש את זה.. אומרים לי שזה הורמונים ומחשבות טורדניות, אני לא חושבת ככה כי לפני ההיריון עוד הטלתי המון ספקות אפילו אחרי האירוסין וחודש לפני החתונה. קראתי פה קצת בפורום לא ראיתי משהו דומה לזה.. אני מרגישה שגם כשאני שואלת את עצמי אם אוהבת או לא אין לי תשובה והיא בטח לא נוטה ל- כן. זה מה שמטריד אותי מה אני משקרת על עצמי ועליי? נוראי. אשמח למה את חושבת

מוסיפה- יש לציין שאני כל היום דשה בזה ושואלת מתקשרות ורבנים אם אני אוהבת אותו למה אני לא מצליחה להגיע לתשובה בעצמי? גם כשאני עונה לעצמי אני נכנסת לחרדה כי אני סוג של מאמינה לתשובה למה זה כל כך קשה לדעת אם אני אוהבת או לא? למה זה מלווה בהרבה חרדה וטורדנות?