אני נוהגת לא לכתוב בפורום יותר..

אני באמת נוהגת יותר לא לכתוב בפורום כי זה לא בריא לי וגם לא נעים לי ממך אבל זו סיטואציה לדעתי שתוליד עוד סיטואציות בהמשך אח שלי אתמול ישב בגשר עם כיסא וחסם לי את המעבר התמלאתי חרדה מהעניין שהכלבים שלי השתינו בצד של הגשר וכל הלכלוך ואני צריכה להיצמד ושנצמדתי מאוד לדפנות שם עם הצואה והכל הרגיש לי שאני מלוכלכת וחייבת מקלחת ככה למרות שלא ראיתי שהתלכלכתי עבר לי בראש להסתכל שוב מה יש שם מירוב עצבים לגעת בשתן ובצואה ולגעת בתוך קופסת ויטמינים שאני לוקחת מאוד יקרה כי ישלי נשירה ועלה החשש לזרוק ולקנות חדש התקשרתי לבן זוגי שאני מנסה לא לשתף אבל נשברתי שיתפתי והוא אומר לי תיהיי יותר אחראית ותיזרקי וחיכיתי לתשובה יותר מרגיעה ועדיין לא קיבלתי תשובה מרגיעה השיחה עיצבנכ אותי ועלה שוב הדחף מהעצבים לגעת בשתן בצואה ולגעת בכל הדברים כולל בתוך הקופסת כדורים זה מרגיש שכן קרה הדחפיפ הם אמיתיים והעצבים הם אמיתיים ואני לא בוודאות יכולה להגיד שזה קרה כי שיחזרתי ושיחזרתי וזה מאוד קשה לי לזכור את הוודאות האם מומלץ לזרוק את הכדורים או לשתות רגיל? כי סדין כן החלפתי הסיטואציה גרמכ לי לעשות את רוב הטקסים חוץ מלכבס הכל שוב ולחטא כי אמרת שלא אני מאוד משתדלת פשוט לא ריצה שהכדורים יסכנו אותי ויגרמו לי לחלות אני כן ממש רציתי הרגשתי דחף לקום ולעשות וזה הרגיש אמיתי אבל אני מאתמול מנסה להבין אם זה קרה כי זה מרגיש שכן אבל לא יודעת הרגיש לי לגיטימי בראש ולאחר כמה דקות התחרטתי לזרוק את הקופסה?.

אני כלכך שןמרת על הןיטימינים ןעל כל הבגדים והדברים ואיך ברגע אחד נראה לי לגיטימי לקום ולעשות את הדברים ההזויים האלה מעצבים

אוקיי הבנתי את הפואנטה למה לא כדאי את מתכוונת שזה לטובתי בגלל שאני תלויה בזה וזה מחמיר לי את ההפרעה?