קושי להיות בסביבה מבולגנת

שלום אני אישה בשנות העשרים לחיי ואני חיה עם משפחתי יש לי קושי שאני חייבת להוציא אותו החוצה. זה קושי אמיתי וחיי שגורם אצלי לחרדה הכי קשה שיכולה להיות ברמה שאני רגע לפני התפוצצות. מגיל מאוד צעיר קשה לי לחיות עם המשפחה שלי מבחינה הגיינית. אני אסביר ואני יודעת שהבעיה היא אצלי, מבחינתי ברגע שמנקים משהו צריך לעשות את זה בצורה מסודרת מהתחלה ועד הסוף. אצל המשפחה שלי הכול עובד בבלגן וחוסר היגיון, אם למשל מישהו שוטף את את הרצפה הוא לא יטאטא קודם ואז טכנית הרצפה נקייה אבל יש חתיכות אבק ולכלוך בכל מקום. או שמסיימים לשטוף משאירים תמיד קצת מים בדלי ויש ריח נוראי. הבגדים מפוזרים בכל מקום וגרביים כל הרצפה, שולחן מלוכלך והכול באמת זוועתי (כן יש גרוע יותר אבל בשבילי זה גרוע מספיק) אני מוצאת את עצמי מנקה אחריים כל הזמן ובמיוחד אם מישהו טוען שהוא "הרגע ניקה" אני מנקה עוד יותר כי טכנית לא באמת נעשה ניקיון כלשהו. כן אני יודעת שזה אצלי.. ואני רוצה לבכות עכשיו מירוב שזה שולט בי. שזה קורה.. אני מרגישה שאני נחנקת, אני חייבת לברוח אני רוצה לצרוח ואני מתחילה לאכול בלי הפסקה מהסטרס אני לא עומדת בזה... אני יודעת שזה נישמע משוגע בעיקר בגלל שאני פעם ראשונה בחיי כותבת את זה ומבינה את גודל הקושי והבעיה. כל מקום שהוא מבולגן לא סימטרי בדרכי שלי, לא נקי באמת אבל אם בעיקר מבולגן ולא נקי... אני חווה התקף חרדה ברמה שאני לא יכולה להסביר, זה מבחינתי סוף העולם.