מנהל מודאג

שלום ערן, בלי להכיר את פרטי המקרה ואת חלוקת התפקידים הפורמאלית והבלתי פורמאלית בארגון, נראה לי שמשימה מספיק קשה היא לנסות לשנות את עצמנו, אך המשימה לשנות אנשים אחרים, ובעיקר כאלה שאין להם אינטרס להשתנות, היא משימה בלתי אפשרית. מהסיבה הזו, אגב, אני נאלץ לדחות הרבה מהאנשים שפונים אליי בקשר לבעיות של יקיריהם שאינם מעוניינים בטיפול. נראה לי שתצטרך להמתין עד שתתקדם לדרג המתאים במקום העבודה הזה כדי לשנות את מדיניות ריצוי הלקוחות שהכתיב המנהל הנוכחי שלך, מדיניות שלצערנו מוכרת לנו כלקוחות של גופים נותני שירות (איומים במעבר לחברת כבלים/אינטרנט/בנק אחר, למשל). מה שאולי כן יכול להועיל במידה מסוימת הוא הבנת המנגנון הפסיכולוגי שמפעיל את המנהל. נראה שהוא מאותגר ע"י דברים בלתי מושגים או קשים להשגה, וייתכן שאם תהפוך קצת יותר קשה להשגה, תתעלם ו"תשכח" חלק מפניותיו אליך, הוא "יתעורר". אתה יכול לנסות את זה "בקטנה". בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

שלום ערן, לצערנו, הנהייה אחר הבלתי מושג (והמעטה בערך המושג) היא תופעה שכיחה מאוד הן בענייני קריירה והן בענייני רומנטיקה. לכן, אמרו חז"ל: "איזה הוא עשיר? השמח בחלקו". הנטייה לרצות את מה שאין לנו מקורה גם חברתי וגם רגשי. אנו חיים בחברה הישגית ותחרותית, המחנכת אותנו להישגיות. כתוצאה מכך, אנו נוטים לתת יותר משקל למה שעוד לא הישגנו מאשר למה שכבר הישגנו. מעבר לכך, ברמה הפסיכולוגית-רגשית יותר, אנשים בעלי דימוי עצמי נמוך נוטים לדחות מעליהם אנשים שמקבלים אותם ולהימשך לאנשים שדוחים אותם וזאת כדי להגיע להלימה בין ההערכה העצמית הנמוכה ובין הערכת הזולת. אפשר "לשחק" קצת על הנטייה הזו אצל הזולת ע"י הפיכת עצמך לקשה להשגה (ראה, למשל, ספרה רב-המכר של שרי ארגוב, "למה גברים אוהבים ביצ'יות?"). הנושא נידון יותר בהקשר של יחסים רומנטיים, אך אני מאמין שהדבר נכון גם לגבי עולם העבודה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il