שלום.
דיון מתוך פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
שלום. הייתי רוצה לקבל איזשהי פידבק כלשהו על שעובר על בתקופה האחרונה, מספר חודשים. אני נמצאת בנקודה שכבר לא ממש ברור לי מה מניע מה, ומה גרם למה ואני מניחה שכשלון גרר כשלון, אכזבה, תסכול וכו'. עברה עליי שנה רעה במיוחד, תחילת לימודים שהתבררו כמשעממים, מחלקה שאני לא מעריכה, אבא שתפס עבודה חדשה ואמא שעשתה מניפולציה ואיימה בגירושים. אני מרגישה שאני כל שנייה מתחבטת עם עצמי, מכוונת את מחשבותי לכיוון ה"טוב" אך בצורה אובססיבית. אני מאובחנת כבעלת קשיי קשב וריכוז, ומאמינה שהכל עניין רגשי (איך זה שהרבהאנשים מתפנים לקריאת ספרים רק בחול?), מעבר לכך, יש לי הרבה הבזקי חשמל בראש, לא במקום מסויים ולא במצב מסויים. קשה לי ליצור פנות ללימודים ( ועכשיו זה השיא - תקופת מבחנים), אני עושה לפעמים כל מיני הקשרים מוזרים ("יש לי שן בינה שצומחת צמוד לעצב, ובגלל זה יש לי הבזקי חשמל"), וזה בלי שום ביסוס.זה כי קשה לי להודות שמצבי הנפשי לא טוב? אני מפחדת להתחיל לדבר על דברים כי מפחדת שהדברים יקבלו משקל וביסוס לא מתאים, מה שיגרום נזק בעתיד, ומפחדת מכל מיני פרשנויות שגויות. הייתי אצל פסיכיאטר שנתן מרשם לכדורים אך נמנעת לקחת אותם בשלב זה. אני אצל פסיכולוגית באונ' אך לא מאמינה שטיפול אצלה מתקדם למקום של התפתחות. אני מרגישה שכל מה שעובר עליי זה כמו איזה סרט רץ שאוטוטו מגיע לקיצו. הדברים מציאותיים וממששים ואני פועלת בצורה טובה, אך תמיד מלקה את עצמי אחרי כמעט כל מעשה. מרגישה שזה פשוט לא אני כל הדברים שרשומים מעלה, ואני מתפתה לא לשלוח את הכתוב,אני מתמלאת עצב שאני כותבת ככה אבל זה קרוב מאוד לאמת. אני חושבת שקודם אני צריכה לעשות בדיקה MRI ולבדוק איזה טיפול שיחתי טוב אני יכולה לקבל? ועוד דבר קטנטן נוסף, לפעמים שאני חושבת על משהו, הלב שלי מתחיל לפעום בחוזקה. אם אני ימשיך להעמיק באותה מחשבה (מחשבה ריאלית, על תכנון פעולה כלשהו נגד מרצה שהתנהגה בצורה לא הולמת), הלב ימשיך ויגביר קצב פעימותיו. אני כותבת כי חבל לי על כל דקה שאני לא מדברת עם מישהו על זה. אני מסוגלת לפי כמה וכמה מההתנהלות שלי כיום, אבל אני סובלת מדאגה וחרדה יומיומית. אפשר קצה חוט? תודה.
גליה יקרה, קראתי בתשומת-לב רבה את פנייתך ובהסתייגות ובזהירות המתחייבות מתשובה בפורום באינטרנט, בלי להכירך - אציין כמה דברים: 1. קשיי קשב וריכוז מאובחנים (בהנחה שהאבחון היה מקצועי) אינם רק עניין רגשי אלא עניין נוירולוגי טהור, שניתן לטפל בו הן תרופתית והן ע"י טכניקות שונות לשיפור הקשב. הם יכולים להיות מועצמים ע"י מצבי לחץ וכמובן לגרום ללחץ בפני עצמם, אך המקור מוחי. 2. בהחלט קיימת אינדיקציה לטיפול תרופתי נוגד חרדה, דיכאון ואובססיות, דוגמת מה שהציע לך הפסיכיאטר ואני מעודד אותך לשקול שוב את המלצתו. חלק גדול מהאובססיביות שאת מתארת מקורו גם הוא מוחי. 3. הקשר שאת יוצרת בין הבזקי החשמל ושן הבינה מבטא בהחלט אובססיה ויש כיום פרוטוקולים טיפוליים מובנים הן לטיפול בדיכאון והן לטיפול בהפרעה כפייתית. בהקשר זה, ולא כתחליף לטיפול, אני ממליץ לך לקרוא את ספרם המצוין של פרופ' עדנה פואה ופרופ' רייד וילסון "די לאובססיה" בהוצאת "מודן". זהו גם ספר מצוין המסביר את התופעה בשפה שווה לכל נפש וגם כולל תכניות אימונים מעשיות ויעילות מאוד נגד OCD. כאמור, רצוי מאוד שמטפל התנהגותי-קוגניטיבי ילווה את התהליך. שירותי הייעוץ הפסיכולוגי באוניברסיטאות טובים מאוד, אך לעניות דעתי, במקרה שלך אין מנוס מטיפול תרופתי שניתן יהיה להפחית את מינונו בעתיד ואולי אף להפסיקו כליל, אך הוא חיוני גם להצלחת הטיפול הפסיכולוגי בשלב זה. בשירותי הייעוץ אמור להיות גם פסיכיאטר וזה לדעתי צריך להיות השלב הראשון בתכנית הטיפול שלך. ההסתייגות הקלה שיש לי מהטיפול שם הוא (א) מדובר במקרים רבים בטיפולים הניתנים ע"י מתמחים והיה רצוי שאדם מנוסה יותר יטפל בך ו-(ב) הנטייה הכללית היא לטפל בגישה פסיכודינאמית, שאני מאוד מכבד ומעריך וזו גם ברירת המחדל שלי בטיפול, אך במקרה שלך רצוי להתארגן תחילה באמצעות טיפול התנהגותי-קוגניטיבי ממוקד בדיכאון וב0CD, לפני שנכנסים לתובנות שעלולות לסבך אותך בשלב זה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il
תודה רבה על המענה הזריז... אני לא כזו חשוכה כפי שאולי הצטייר ומעולם לא הייתי. זה קשור לחוסר יציבות שלי מאז השחרור מהצבא שנושא עמו עליות וירידות של מצבי רוח. אז, מה לעשות כרגע? לנטוש את הפסיכולוגית-הקלינית (היא מנהלת הקליניקה, ולא מתממחה) ולחפש אחת אחרת? לקחת, לא לקחת כדורי "רסיטל"? אני מנסה רטלין אבל הייתה לי חוויה לא נעימה פעם אחת (היה זה יום חמסין... ונתקפתי סחרחורת עזה שכמעט הפילה אותי ארצה, דפיקות לב, קשיי נשימה), גם קונצרטה ניסיתי. חשוב לי לציין שהפרעת הקשב, אובחנה בכיתה י' כשנכנסתי ללחץ בגלל הבגרויות. עד אז הכל היה בסדר.בכיתה י' החברים שלי התחילו עישוני סיגריות וג'וינטים, והתנסויות של כמה פעמים כדורים ממריצים, ואני כחברת אמת הלכתי איתם... היום אני בת 25. אולי נפגעתי מהם? אף פעם לא עישנתי בצורה מוגזמת והעניין היה חברתי, פעם בשבוע, עם הפסקות של מספר חודשים... גם הקישור הזה, ספק אם הוא נכון, אבל אני עושה אותו, מה שגורם לי לכעוס על עצמי ולהכנס למחשבות עמוקות מאוד שבכלל הייתי במקום הזה וכו'. האם כדאי ללכת לפסיכולוג דרך הקופה (חסרון גדול של השארת ריזומה), אני בקופת מאוחדת או שכדאי לחפש מחוץ לקופה? אני רוצה טיפול שיאיר מקומות חשוכים, לא אחד שיפתח יציץ, יחפור עמוק יותר, וילך. שוב - תודה רבה ויום נעים.