טיפולים מתקדמים בסכיזופרניה

הטיפול בסכיזופרניה, כמו בשאר ההפרעות הנפשיות מורכב מטיפול תרופתי, פסיכולוגי וחברתי. הטיפול התרופתי המקובל היום הוא עדיין תרופות אנטי פסיכוטיות. תרופות מסוג זה ממשיכות לצאת לצאת לשוק כמו אסנפין (סאפריס), אילופרידון (פאנאט), לורסידון. החיסרון של רוב התרופות האנטיפסיכוטיות הוא שהן משפיעות בעיקר על סימנים החיוביים ופחות על השליליים, ובעיקר, לא משפרות את הפגיעה הקוגניטיבית שמופיעה במחלה. התרופה היחידה שהוכח שמשפרת סימנים שליליים היא קלוזפין (לפונקס) והיא גם התרופה שניתנת במקרים בהם אין תגובה לתרופות אנטיפסיכוטיות אחרות. בחוסר תגובה לקלוזפין אפשר להוסיף תרופה אנטיפסיכוטית אחרת, סולפיריד (מודל), אמיבולפיריד (סוליאן), ריספרידון (ריספרדל), אריפיפרזול (אביליפיי), זיפרזידון (גאודון). נעשים ניסיונות לפתח תרופות המשפיעות על הרצפטורים לחומצות האמינו גלוטאמאט ו-NMDA. סרין, סרקוזין, גליצין נמצאו על מספר קטן של חולים כמשפרות תפקוד קוגניטיבי, עדיין אין ניסויים ארוכי טווח והמלצות מינון. נעשה נסיון לטפל בתסמינים דיכאוניים ובסימנים שליליים אצל אנשים עם סכיזופרניה בתרופות נוגדות דיכאון כמו טרזודון ומירטזפין, ריטאנסרין, וגם ב-SSRI ו-SNRI. תרופות מייצבות כמו ליתיום קרבמזפין (טגרטול) ולמוטריג'ין (למיקטל) שיפרו תוצאות טיפול באופן כללי, אין הוכחות לשיפור קוגניטיבי. טיפול פסיכולוגי יכול להיות קוגניטיבי התנהגותי או דינאמי, אין הוכחה שטיפול אחד טוב יותר מהשני. טיפול חברתי, משפחתי וקבוצתי משפיע על הסימנים החיוביים והשליליים ועל איכות החיים והפרוגנוזה.