שאלה

שלום גידי, האם נכון הדבר שבהפרעות אישיות קשות יש להעביר את המטופל תהליך ארוך וכואב של רגרסיה על מנת "לרפאו"? רגרסיה מכוונת על מנת שיוכל לצמוח ממנה? האם ההתיחסות היא כשל הורה (מטפל) אשר מצד אחד בועט בחוזקה בתינוק הרך (במטופל) על מנת להעביר אותו תהליך התבגרות מהיר ומצד שני מחבק ואוהב על מנת להשאירו בטיפול? אנא תשובתך הכנה

שלום בתיה, בוודאי שלא לבעוט במטופל ו/או בתינוק. על זה עוד לא שמעתי. הפרעות אישיות היא מושג רחב מאוד (אם אני מזהה נכון את הסגנון, את מאובחנת כסובלת מהפרעת אישיות תלותית). הפרעות אישיות הן בסה"כ תכונות אישיות שקיימות אצל כולנו, אלא שאצל הסובלים מהפרעות אישיות הן מוקצנות מאוד ומפריעות להסתגלות. התהליך הטיפולי תלוי מאוד בהפרעת האישיות. כמו בכל טיפול יש תמרון של המטפל בין קבלה והגבלה (הצבת גבולות). המעמד הטיפולי, מעצם חלוקת התפקידים, ל"חלש" ו"חזק", ל"עוזר" ו"נעזר", ל"מטפל" ו"מטופל" - עלול לעודד רגרסיה ותלות, המאפשרים לשחזר יחסים משמעותיים קודמים, בעיקר עם ההורים, ולתקנם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

מסתובב ברשת מאמר של יורם חזן מבית חולים איתנים על מתבגר אחרי ניסיון התאבדות שהובא למחלקה ושם הפסיכולוגית יצרה איתו קשר חזק ואז נטשה אותו כדי לעורר משבר בו הבחור ניסה להתאבד עוד פעם. נאמר שם שאחר כך שהבחור הבין את מהלך ההיתאבדות כתוצאה מההתרחשות בצוות המחלקה בה המטפל "הואשם" על ידי הצוות - כפי שלא התרחש האירוע המקורי. לשיטת הטיפול קראו אוריטציה פסיכואנליטית. זה לא נשמע לי כמו שיחות או תרופות. או שאני טועה?