קשר

ד"ר רובינשטיין שלום, אני בטיפול כשמונה חודשים. רגשות האמפתיה והקשר המיוחד שנוצר בין מטפל ומטופל זרים לי בטיפול הזה. אני חשה חוסר אמפתיה וחוסר סבלנות מצד הפסיכולוגית שלי, אני לא מרגישה כלפיה רגשות של 'אהבה', כמו שמתארים החברים בפורום, אלא יותר כועסת עליה, נעלבת או מרגישה שאני מפריעה לה ומהווה מטלה. כמובן שלתחושות הקשות שלי יש הסברים שנעוצים עמוק עמוק בקשר שלי עם אמי ומובנים לי היטב, ובכל זאת אני כל הזמן מוצאת "הוכחות" לאותן תחושות ביחס של הפסיכולוגית שלי כלפי. בעבר היתי בטיפול ונוצר קשר מאוד חם ביני ובין הפסיכולוגית, אם כך- אולי פשוט לחפש מטפל אחר? כשניסיתי פעם להתעמת איתה היא החזירה את הכדור למגרש שלי, אני מרגישה שאני זקוקה לתשובה כנה וחוששת שכנות לא תהיה כאן, וגם אם תהיה- אני לא בטוחה שאאמין לה, ומכך יוצא שאם אזום שיחה איתה ואם לא- הטיפול נשאר במצב תקוע. וכעת אני שואלת את עצמי ואותך- איך אני יוצאת מזה? אני מתנצלת על התסבוכת וחייבת לציין שניסוח הפניה אליך כבר עוזר לי להבין כמה דברים. תודה, מאיה

שלום מאיה, אם בעבר נוצר קשר חם בינך ובין פסיכולוגית אחרת, ייתכן מאוד שעל הפסיכולוגית הנוכחית קל לך יותר להשליך את דמותה של אמך ואת דפוסי הקשר והחסך שהיו לך עם אמך. תהליך ההעברה עם כל מטפל הוא שונה. השאלה היא מה מחזיק אותך 8 חודשים אצל המטפלת הנוכחית והאם אמנם הכול הוא פרי השלכות שלך ואינו קשור לדמותה האקטואלית של המטפלת הנוכחית. שאלה נוספת היא האם את מזהה ביחס שלך למטפלת תחושות המופיעות בשכיחות גבוהה גם ביחסייך עם אנשים אחרים. אם כן, זו סיבה טובה להישאר ולהבין מה קורה לך. אם לא, אני לא חושב שאת צריכה להסתדר עם כל אחד ולבחור בכוח בדרך הקשה (ואולי גם הבלתי-אפשרית). יותר שאלות מתשובות, אך שאלות שכדאי שתשאלי את עצמך כדי לענות לעצמך אם להישאר או לעזוב. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org