חוסר אמפתיה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

הפרעת אישיות נרקיסיסטית: מדריך

הסובלים מאישיות נרקיסיסטית זקוקים נואשות לתחושת מיוחדות. כאשר הם אינם זוכים לכבוד והערצה - הם חווים כישלון ודיכאון. הטיפול: בעזרת "פסיכולוגיית העצמי" המונח הפסיכיאטרי "נרקיסיזם" מבוסס על דמות מהמיתולוגיה היוונית, נרקיסוס - צעיר יהיר, שהאלה נמסיס הענישה אותו על יהירותו וגרמה לו להתאהב בעצמו, לאחר שהתבונן בבבואתו, שנשקפה אליו במי האגם. מהי הפרעת אישיות נרקיסיסטית (נרקיסיזם)?הפרעת אישיות נרקיסיסטית (נרקיסיזם) שייכת לקבוצה של הפרעות אישיות המתוארות במדריך ה-DSM של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי.הנרקיסיסט הינו אדם בעל אישיות המאופיינת בדימוי עצמי מעוות ושברירי, בהערצה ואהבה עצמית (באופן מוגזם) ורצון להיות תמיד הבולט והמוצלח ביותר. פעמים רבות, אדם הסובל מנרקיסיזם חש תחושת עליונות כלפי אחרים - ואף מתייחס אליהם כמקור לצורך סיפוק צרכיו, ללא התחשבות בצרכים שלהם ואיננו מגלה אמפתיה כלפי הזולת. לנרקיסיסט חשוב מאד להרגיש מוערך, נערץ ולקבל כבוד...
ללמוד עוד על חוסר אמפתיה
הפרעת אישיות נרקיסיסטית: מדריך-תמונה

הסובלים מאישיות נרקיסיסטית זקוקים נואשות לתחושת מיוחדות....

מאת: פרופ' אפטר...
27/07/2017
העם רוצה צדק רפואי?-תמונה

מנכ"ל הדסה בוועידת ישראל לרפואה: מערכת הבריאות נמצאת במשבר...

מאת: מערכת zap...
01/08/2012
גמגום: לא לפחד כלל-תמונה

אנשים מגמגמים סובלים לעתים מפגיעה באיכות החיים, על רקע חרדה...

מאת: דבורה...
07/11/2013
הפסיכולוגיה של הרשע והציות-תמונה

מחקרים מצביעים על כך, שציות עלול להפוך לרשע, כשמדובר באנשים...

מאת: פרופ' גידי...
01/05/2016
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לחוסר אמפתיה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

חוסר אמפתיה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

רציתי לשתף במקרה שקרה מול הפסיכולוגית אז ככה:אני מתמודדת עם בעיה בריאותית מסויימת בימים אלו ,בעיה שגורמת לי לתופעה של כאב פיזי,אבל היא לא מסוכנת ,נבדקתי ע"י רופאים ובפגישה האחרונה שיתפתי בכך את הפסיכולוגית ופתאום היא ממש ירדה עלי על כך שיש לי חרדות מאותה הבעיה. מכך שאותה בעיה מגבילה אותי וזה גורם לי לחרדות קשות שהפכו לי את החיים למרות שאני משתדלת להמשיך בשגרה אבל זה קשה,בכל אופן,היא אמרה לי "טוב אז תפחדי," "אז תסבלי " אז תתנהלי ותתנהגי כמו איזה זקנה " משפטים כאלו......מרוב העלבון והכאב לא הצלחתי אפילו לענות לה ,,גם אני במצוקה מהבעיה שנחתה עליי וגם חוסר אמפתיה וחוסר הבנה מצידה.. כל הפגישה לא הייתי מסוגלת להעיר לה למרות שממש נעלבתי.. שלחתי לה הודעה אחרי הפגישה שכתבתי לה שנעלבתי ושאני מבינה שהיא חסרת סבלנות כלפיי וזה לא נעים לי להרגיש ככה ..כתבתי לה שאני מבינה שהיא בנאדם ולא מכונה ומותר לה להתעצבן או להיות חסרת סבלנות אבל גם לי מותר להיעלב ולא להסכים ולצפות לאמפתיה ותמיכה... במקום להיות אמפתית היא פשוט יורדת עליי ואומרת לי מה לעשות ואיך לחיות... בכל אופן הייתי בשוק שהיא לא הגיבה להודעה שכתבתי לה והיום לא הופעתי לפגישה והיא כמובן לא טרחה אפילו להתקשר אליי .. ככה קשר של 5 שנים... אני מרגישה ממש רע עכשיו

היי עדי מבינה את תחושותייך לא יכולה לדעת ממה שכתבת בדיוק מה קרה כמובן אבל יכולה לחשוב איתך כל מה אפשרויות. אפשרות ראשונה שבאמת מסיבות אישיות עבר עליה משהו או עובר ולא הצליחה (שזה יכול לקרות..) שלא להראות בפגישה ואולי גם מסיבה זו לא ענתה לך. כמובן שאיני מצדיקה אותה אלא רק מסבירה. אפשרות שנייה שהיא ניסתה בעצם להעביר לך מסרים יותר ברוח הגישות הקוגנטיביות התנהגותיות שמדברות על התמודדות עם חרדה דרך השארות בה . למשל:הרבה פעמים הליכה לרופאים שוב ושוב (כדפוס התנהגות) היא בעצם סיטואציה שבה אנו מנסים להרגיע את החרדה או להעביר אותה ואז היא מגיעה שוב..הרעיון הוא איך אנחנו יכולים להשאר בתוך החרדה מבלי לעשות משהו. כמובן שיכול להיות שגם אמירותיה אלו נחוו כלא אמפתיות או אכן היו לא מספיק אמפתיות ואני מקווה שכן תוכלי לשוחח איתה על כך.. ליאת

שלום ליאת, תודה על התשובה המהירה, אתמול הפסיכולוגית פנתה אליי,התקשרה(טוב שנזכרה אחרי 8 ימים אבל מילא )נפגשנו היום והיה קשה.... היא לא הבינה מה אני רוצה ממנה ומה לא תקין בהתנהלות שלה.. ניסתה להתכווח איתי ולהראות למה היא צודקת ומשהו בדברים שלה לא פגש אותי נכון והתפוצצתי (ואני לא בנאדם שנוטה להתפוצץ ..). בשורה התחתונה היא מבינה שקרה לה "כשל אמפתי" והתנצלה על כך. קיבלתי את ההתנצלות שלה כי אלו דברים שיכולים לקרות היא לא ידעה שהתגובה שלה לא מותאמת ופוגעת בי והיא הבינה איפה היא טעתה בכל אופן .אני מרגישה ש זה כבד עליה רק לעודד לתת מילה טובה ולנחם ..פשוט זה מאוד כבד עליה ואי אפשר להוציא את זה ממנה בכוח גם אם זה משהו שאני צריכה ורוצה לקבל . היא אומרת שהיא מבינה את הצורך והיא פשוט טעתה איתי וכנראה שהיתה צריכה להתנהל אחרת אבל מאוחר מידי ואני פשוט לא סומכת עליה .נפגעתי ופוחדת להיפגע שוב . הפגישה הסתיימה בזה שאמרתי לה שאני שמחה על היכולת שלה להכיר בטעויות והכשלים שלה ולהתנצל עליהם והיא אמרה בתגובה שהיא שמחה שחזרתי לקליניקה ולא ברחתי ובכל זאת קשה לי לסמוך עליה .ואיך ממשיכים מכאן? יש עוד המון דברים שלא הספקתי להגיד לה ומפריעים לי ואני מרגישה שהיא חוסכת בתמיכה ועידוד ,אותה תמיכה שפשוט נחסכה ממני כל חיי אני מרגישה בדידות תהומית אין לי תמיכה מסביב חוץ מהטיפול.וגם שם זה מתפספס

היי עדי מבינה את תחושותייך ואת הכאב ואת החסך שהוא מעלה... בכל זאת נשמע לי שטוב ששוחחתן...שהיא ניסתה להתנצל ניסתה להגיד ששמחה שבאת . מבינה שבהרגשתך זה היה מעט מדיי. אולי כדאי להמשיך ולדבר בדיוק את מה שכתבת פה כמה המקום הזה כואב וחסר לך סופש נעים ליאת

שלום שמי עדי בת 30 פלוס אני בטיפול 5 שנים אצל פסיכולוגית קלינית רציתי לשתף במקרה שקרה מולה אז ככה:אני מתמודדת עם בעיה בריאותית מסויימת בימים אלו הבעיה היא די חדשה וגורמת לי לתופעה של כאב פיזי,אבל היא לא מסוכנת ,נבדקתי ע"י רופאים ובפגישה האחרונה שיתפתי בכך את הפסיכולוגית ופתאום היא ממש ירדה עלי על כך שיש לי חרדות מאותה הבעיה. מכך שאותה בעיה מגבילה אותי וזה גורם לי לחרדות קשות שהפכו לי את החיים למרות שאני משתדלת להמשיך בשגרה אבל זה קשה, כי יש הגבלה ענקית בתפקוד בכל אופן,היא אמרה לי "טוב אז תפחדי," "אז תסבלי " אז תתנהלי ותתנהגי כמו איזה זקנה " משפטים כאלו......מרוב העלבון והכאב לא הצלחתי אפילו לענות לה ,,גם אני במצוקה מהבעיה שנחתה עליי וגם חוסר אמפתיה וחוסר הבנה מצידה.. כל הפגישה לא הייתי מסוגלת להעיר לה למרות שממש נעלבתי.. שלחתי לה הודעה אחרי הפגישה כתבתי לה שנעלבתי ושאני מבינה שהיא חסרת סבלנות כלפיי וזה לא נעים לי להרגיש ככה ..כתבתי לה שאני מבינה שהיא בנאדם ולא מכונה ומותר לה להתעצבן או להיות חסרת סבלנות אבל גם לי מותר להיעלב ולא להסכים ולצפות לאמפתיה ותמיכה... במקום להיות אמפתית היא פשוט יורדת עליי ואומרת לי מה לעשות ואיך לחיות... בכל אופן הייתי בשוק שהיא לא הגיבה להודעה שכתבתי לה ו לא הופעתי לפגישה והיא כמובן לא טרחה אפילו להתקשר אליי במשך שבוע אתמול היא פנתה אליי,התקשרה(טוב שנזכרה אחרי 8 ימים אבל מילא )נפגשנו היום והיה קשה.... היא לא הבינה מה אני רוצה ממנה ומה לא תקין בהתנהלות שלה.. ניסתה להתכווח איתי ולהראות למה היא צודקת ומשהו בדברים שלה לא פגש אותי נכון והתפוצצתי (ואני לא בנאדם שנוטה להתפוצץ ..). בשורה התחתונה היא מבינה שקרה לה "כשל אמפתי" והתנצלה על כך. קיבלתי את ההתנצלות שלה כי אלו דברים שיכולים לקרות היא לא ידעה שהתגובה שלה לא מותאמת ופוגעת בי והיא הבינה איפה היא טעתה בכל אופן .אני מרגישה ש זה כבד עליה רק לעודד לתת מילה טובה ולנחם ..פשוט זה מאוד כבד עליה ואי אפשר להוציא את זה ממנה בכוח גם אם זה משהו שאני צריכה ורוצה לקבל . יש פגישות שאני צריכה רק עידוד וכבד עליי לעשות "עבודה טיפולית" היא אומרת שהיא מבינה את הצורך והיא פשוט טעתה איתי וכנראה שהיתה צריכה להתנהל אחרת אבל מאוחר מידי ואני פשוט לא סומכת עליה .נפגעתי ופוחדת להיפגע שוב . הפגישה הסתיימה בזה שאמרתי לה שאני שמחה על היכולת שלה להכיר בטעויות והכשלים שלה ולהתנצל עליהם והיא אמרה בתגובה שהיא שמחה שחזרתי לקליניקה ולא ברחתי ובכל זאת קשה לי לסמוך עליה .ואיך ממשיכים מכאן? יש עוד המון דברים שלא הספקתי להגיד לה ומפריעים לי ואני מרגישה שהיא חוסכת בתמיכה ועידוד ,אותה תמיכה שפשוט נחסכה ממני כל חיי אני מרגישה בדידות תהומית אין לי תמיכה מסביב חוץ מהטיפול.וגם שם זה מתפספס

שלום עדי, ראשית התנצלותי על הופעת התואר ד"ר לפני שמי, זוהי טעות ואפעל לתקנה. לענייננו, אני מתנצל מראש שאינני יודע כיצד להגיב לטענות שאת מעלה ביחס להתנהגות הפסיכולוגית המטפלת בך וליחסים ביניכן. זה נושא רגיש וחשוב שנכון שידובר עמה ונראה שעשית כן. אם יש לך שאלה בנושא הקשור לפסיכולוגיה רפואית אשמח לעשות כן.

רציתי לשתף במקרה שקרה מול הפסיכולוגית אז ככה:אני מתמודדת עם בעיה בריאותית מסויימת בימים אלו ,בעיה שגורמת לי לתופעה של כאב פיזי,אבל היא לא מסוכנת ,נבדקתי ע"י רופאים ובפגישה האחרונה שיתפתי בכך את הפסיכולוגית ופתאום היא ממש ירדה עלי על כך שיש לי חרדות מאותה הבעיה. מכך שאותה בעיה מגבילה אותי וזה גורם לי לחרדות קשות שהפכו לי את החיים למרות שאני משתדלת להמשיך בשגרה אבל זה קשה, כי יש הגבלה ענקית בתפקוד בכל אופן,היא אמרה לי "טוב אז תפחדי," "אז תסבלי " אז תתנהלי ותתנהגי כמו איזה זקנה " משפטים כאלו......מרוב העלבון והכאב לא הצלחתי אפילו לענות לה ,,גם אני במצוקה מהבעיה שנחתה עליי וגם חוסר אמפתיה וחוסר הבנה מצידה.. כל הפגישה לא הייתי מסוגלת להעיר לה למרות שממש נעלבתי.. שלחתי לה הודעה אחרי הפגישה כתבתי לה שנעלבתי ושאני מבינה שהיא חסרת סבלנות כלפיי וזה לא נעים לי להרגיש ככה ..כתבתי לה שאני מבינה שהיא בנאדם ולא מכונה ומותר לה להתעצבן או להיות חסרת סבלנות אבל גם לי מותר להיעלב ולא להסכים ולצפות לאמפתיה ותמיכה... במקום להיות אמפתית היא פשוט יורדת עליי ואומרת לי מה לעשות ואיך לחיות... בכל אופן הייתי בשוק שהיא לא הגיבה להודעה שכתבתי לה ו לא הופעתי לפגישה והיא כמובן לא טרחה אפילו להתקשר אליי במשך שבוע אתמול היא פנתה אליי,התקשרה(טוב שנזכרה אחרי 8 ימים אבל מילא )נפגשנו היום והיה קשה.... היא לא הבינה מה אני רוצה ממנה ומה לא תקין בהתנהלות שלה.. ניסתה להתכווח איתי ולהראות למה היא צודקת ומשהו בדברים שלה לא פגש אותי נכון והתפוצצתי (ואני לא בנאדם שנוטה להתפוצץ ..). בשורה התחתונה היא מבינה שקרה לה "כשל אמפתי" והתנצלה על כך. קיבלתי את ההתנצלות שלה כי אלו דברים שיכולים לקרות היא לא ידעה שהתגובה שלה לא מותאמת ופוגעת בי והיא הבינה איפה היא טעתה בכל אופן .אני מרגישה ש זה כבד עליה רק לעודד לתת מילה טובה ולנחם ..פשוט זה מאוד כבד עליה ואי אפשר להוציא את זה ממנה בכוח גם אם זה משהו שאני צריכה ורוצה לקבל . יש פגישות שאני צריכה רק עידוד וכבד עליי לעשות "עבודה טיפולית" היא אומרת שהיא מבינה את הצורך והיא פשוט טעתה איתי וכנראה שהיתה צריכה להתנהל אחרת אבל מאוחר מידי ואני פשוט לא סומכת עליה .נפגעתי ופוחדת להיפגע שוב . הפגישה הסתיימה בזה שאמרתי לה שאני שמחה על היכולת שלה להכיר בטעויות והכשלים שלה ולהתנצל עליהם והיא אמרה בתגובה שהיא שמחה שחזרתי לקליניקה ולא ברחתי ובכל זאת קשה לי לסמוך עליה .ואיך ממשיכים מכאן? יש עוד המון דברים שלא הספקתי להגיד לה ומפריעים לי ואני מרגישה שהיא חוסכת בתמיכה ועידוד ,אותה תמיכה שפשוט נחסכה ממני כל חיי אני מרגישה בדידות תהומית אין לי תמיכה מסביב חוץ מהטיפול.וגם שם זה מתפספס

שלום לדעתי כדאי וצריך להביא את כל מה שמפריע לך לטיפול כמו שעשית קודם חטולית

היי...גם לי זה נשמע דברים שביניכם בטיפול. לכן עדיף להביא לשם. אולי להראות מה שכתבת פה? לדבר על כך. בהצלחה.

תודה רבה על התגובות ... הבאתי לטיפול עדיין יש בעיה באמון מול המטפלת ולדבר איתה לא בטוח שיפתור את זה כי מהכרות אישית איתה(5 שנים ) יש לה קושי לקבל ביקורת ואני מבינה אותה לאף אחד לא נעים שמבקרים אותו בין אם הביקורת מוצדקת ובין אם לא אמנם במקרה זה היא הבינה שעשתה טעות אבל הבינה את זה אחרי שהתעצבנתי והתפוצצתי עליה חלק מההתחרפנות שלי גם להתפוצץ מתוך תסכול

שלום לך, מה שחשוב זה מה קורה לאורך זמן, לא כשל ספציפי כזה או אחר, בעיקר אם היא יכלה לקחת אחריות על החלק שלה. למרות הקושי לסמוך (מבחינתך בצדק) - חשוב להמשיך ולשקם את הקשר. אודי

ץנלב.העל ףףךעחףחחעףחגףכעחך

מגיל צעיר יחסית, היתה לי בעיה של ליבידו נמוך, חוסר יכולת לחוות הנאה מהחיים, חוסר יכולת להיות רגוע ולהיות בלי סטרס, להתרכז ולהשיג את המטרות שלי. בגיל 20. זה התפוצץ בפנים בצורת התקפי חרדה, הייתי מטופל בנוגדי דיכאון. שעזרו לי חלקית, הורידו את התקפי פאניקה אבל במקביל פגעו לי בזיכרון, עוד יותר בליבידו עד מחיקה , חוסר אמפתיה, ניתוק מאנשים . ניסיתי כמה סוגים וירדתי מהם סופית. SSRI לא התשובה. ירדתי בהדרגה תחת פיקוח, ועכשיו יש קצת יותר ריכוז הליבידו טיפה חזר אבל חלש, בקיצור אני עדיין בנקודת ההתחלה, הפעמים היחידות שאני מרגיש שאני מחוץ ל''נכות הנפשית'' הזו, היא כשאני נוטל ממריצים (אדרל, פוקלין, ריטלין) - מיד, הליבידו, השמחת חיים, הרוגע, הכל חוזר, אני בן 26 כיום, מרגיש כאילו קיבלתי את החיים מחדש. הבעיה שיש תופעות לוואי וזה לא תמיד אותה השפעה . אם זה עובד גם כל כך טוב זה רק מסמן רעות לעתיד מבחינת תלות. אגב בגיל צעיר פרצה אצלי פזילה בעין ימין (אחד הדעות שהיא נובעת מחולשה של ההימספרה השמאלית) כשאני על ריטלין נניח, אני מרגיש שהצד השמאלי של המוח כמו ''מתחזק ונמתח'' ובמקביל הפזילה שלי נעלמת ואני רואה ברור וחד. האם יש לי בעיה במערכת הדופמין, בפרה פרונטל, בחלק השמאלי? האם תרופות ממריצות הן התשובה? הרי הן מטפלות בסימפטום לא בשורש. מה אפשר לעשות. זה קשה לחיות כרונית על ממריצים. לא בריא. ובמצב הטבעי - אני פוזל, חלש בריכוז, חלש במוטיבציה, בלי יכולת להנות ולהיות motivated .

מכובדי שלום רב, אתה מציג בעיה מורכבת. יעוץ פרטני מחייב בדיקה ואינו יכול להעשות בהתכתבות. ראה הפוסט שלי בנידון מהיום. בברכת בריאות, כרמל ערמון