סתם

אני לא יודעת איך להסביר את עצמי, פשוט נמאס לי לחיות בעולם כזה מנוכר. אני משקיעה את עצמי בספרים ושירים, וסתם, אין את זה באמת בעולם, אין את העומק הזה, ואני לא מבינה למה, למה הם כתבו בכלל בשביל מי? מרצה אחד אמר לי שתומס מאן משעממם, וזה כל כך העליב אותי אני אפילו לא יודעת למה, איזו זכות היתה לו בכלל לומר דבר כזה? אני לא יודעת למה אני כותבת כאן בכלל אני פשוט מרגישה כל כך מיואשת ואין עם מי לדבר. אני פשוט רוצה משהו חי, אמיתי ונוקב. יש רק חומות אנושיות של תיסכול והכל כל כך נהנתני, אנחנו טוענים לניהיליזם, אבל זה לא נכון ניהיליזם בא עם מחשבה כרגע אנחנו סתם עדר של בהמות מפזזות בין שופינג לעבודה לבירה בערב, העיקר הסגנון. פשוט הייתי צריכה לפרוק. ובאמת שאין כרגע למי. תודה רבה אנה

שלום אנה, אני חושב שיש בעולמנו ובחיינו מקום גם לשופינג שיטחי וגם להעמקה פילוסופית ופסיכולוגית. החיים רוויי לחצים ודאגות יומיומיות. יש המוצאים מפלט מהם בעמקנות הגותית כזו או אחרת, יש המוצאים מהם מפלט ב"שטויות" (כולל עבדך הנאמן) ויש המוצאים את המפלט בשילוב שבין השניים. גם למרצה באוניברסיטה מותר להשתעמם לפעמים מהוגה זה או אחר ויפה בעיניי שהוא שיתף אתכם בכך בצורה אותנטית.אם לא תתני לדעתו של המרצה הזה להשפיע עלייך, תוכלי להמשיך ליהנות מתומאס מאן. בסה"כ צריך למצוא את האיזון האינדיבידואלי בין התעמקות בדברים רציניים ובין הסחות דעת שטותיות כדי להתמודד עם לחצי החיים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

נכון שיש לו זכות להשתעמם מיוצר כזה או אחר, אבל ספר זה מכלול של מחשבות רגשות, תחושות ותיסכולים של אדם, בעצם זה כאילו שנישמתו מונחת לפניך פרוסה שחור על לבן, איך אפשר להגיד על דבר כזה שהוא משעמם? ברור שצריך לעשות את ההפרדה בין הגות לחיים לבילויים וכן הלאה, אבל אני לא מוצאת אנושיות בעולם, אנושיות אמיתית, כאילו שהכל מודחק, ורואים פרצופים ושומעים קולות, ואנשים מדברים ופועלים ונהנים ועובדים, אבל אי אפשר למצוא אותם באמת, כמו קרנבל מסיכות אחד גדול. ואני לא מצליחה להבין את ההבדל בין מה שרואים ושומעים למה שבאמת, כאילו שאין גרעין. מה שמצחיק זה שאפילו בי אני לא מוצאת אותו, וזה מתסכל. כי תומס מאן כן מצא אותו, נראה לי. ואז אומרים שהוא משעמם. נראה לי שבעצם זה מה שניסיתי לומר. לילה טוב.

שלום אנה, בעצם נראה לי שמה שמטריד אותך הוא הניכור וחוסר האותנטיות שביחסים בין-אישיים. בזמנו ניסיתי לתת תקציר של סוגיית הקונפליקט בין אותנטיות וקומוניקציה במאמר הקצר הבא: http://gidi16.home-page.org/ שאולי עשוי לעניין אותך. אני מאמין שניתן לקיים יחסים אותנטיים עם מספר קטן של חברים טובים וקרובים, שעימם כמעט ואין לנו ניגודי אינטרסים - ואילו עם רוב הסובבים אותנו אנחנו מקיימים אינטראקציות ברמות שונות של העמדת פנים. אנשים מופנמים יותר מוותרים גם על כך ואנשים מוחצנים יותר מסוגלים לקיים בעיקר קשרים שיטחיים, קלילים ולא מחייבים רבים. יחד עם זאת, תקני אותי אם אני טועה, אך מנימת דברייך נשמעים לי הדי דכדוך שיכול לקבל מענה בקשר טיפולי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org