גורל קבוע מראש?

שלום רב, אנוכי בת 25 ונמצאת כרגע בטיפול. אני זוכרת את עצמי כילדה בת 7 לערך, צופה בדמותה של אימי ורואה שם אשה לא עצמאית שנתלית על המשפחה בציפייה שימולאו צרכיה, צרכים שניתן בהחלט למלא לבד, כגון ניידות ממקום למקום, יציאה לטיולים, רכישת דבר יקר ערך... היא לא יכולה להגיע לכלל החלטה או מעשה בכוחות עצמה, באה בדרישות לאבי או אפילו אלינו הילדים שנרתם למילוי רצונותיה. תמיד זקוקה לשותפים, לא מסוגלת לפעול בעצמה ויתרה מכך, רואה בחוסר נכונות של הצד השלי לערב עצמו במילוי מטרותיה כסוג של חוסר התחשבות ובגידה בה. ההתנהלות הזו של אמא גרמה לי להצהיר מאז שהייתי ילדה שאני לא אהיה כמוה, שאגדל להיות עצמאית. אך רצה הגורל ועם התבגרותי גיליתי עד כמה אני אדם לא עצמאי ופחדן ושאינו מסוגל לפעול למען עצמו. פשוט יש בי רתיעה, מעדיפה שאחרים יקחו אחריות עליי ולא אני.... הגילוי הזה טפטף בהדרגה והיה לי קשה מאוד להשלים איתו. זה הביא אותי לשנאה עצמית רבה ורצון להחריב את דמותי ובלבד שלא אהיה דומה לאימי מהבחינה הזאת. כמובן שעם השנים עברתי טיפול והשנאה העצמית דעכה לה, אני מסוגלת לקבל את עצמי יותר כיום מבלי לקשר את מצבי לזה של אימי, מצליחה לעשות הפרדה בין האדם שאני לדמותה של אימי, מפנימה שאני אדם אחר, שאינו קשור אליה או לגורלה, גורלי בידיי. אך אם זאת הפער בין ההבנה השכלית לעומת ההתנהלות בפועל עדיין גדול. קשה לי להתעקש על עצמאותי, חיים ללא אחריות מהווים בריחה נוחה. יש בי המון כעס על אמא שלי ובכלל על הגורל כפי שהתגלה. אני מרגישה שהחיים צחקו לי בפנים, שהדבר ממנו סלדתי מכל בילדותי הוא מה שהפכתי להיות.... רציתי לדעת אם יש תקווה לשינוי? האם אנשים יכולים באמת לשנות תכונות אישיות וטבע של דרכי התמודדות? האם אוכל "לשנות את עורי" במהלך החיים כך שאוכל לדמות טוב יותר לאדם שאני רוצה להיות ולא רק לאדם שאני "רגילה" להיות? אגב, בטיפול אובחנתי כבעלת "קווים" של אישיות גבולית, "קצת" גבולית. האם אבחנה זו קשורה ונובעת מהדברים שתארתי למעלה, חוויות הילדות אל מול דמותה של אימי? תודה מראש על תשובתך..

שלום מירי, אבחנה של הפרעת אישיות בכלל, והפרעת אישיות גבולית בפרט, היא אבחנה שתקפותה שנויה מאוד במחלוקת בקרב אנשי המקצוע. בוודאי שאין לנו מספיק ידע אמפירי מבוסס כדי לקבוע שמהלך חיים מסוים יוביל להתפתחות הפרעת אישיות גבולית. מהמעט שתיארת על עצמך ועל אמך בולטים יותר קווים של הפרעת אישיות תלותית ותלותיות היא תכונה שבהחלט עשויה להיחלש עם הזמן, בעיקר אם את מאלצת את עצמך להיות עצמאית "מן הקל אל הכבד". יחד עם זאת, במהלך החיים של אדם תלותי הוא רגיל לזכות בכל מיני "רווחים מישניים" (כגון קבלת תשומת-לב, גם אם הוא משלם על כך מחירים נפשיים כבדים מאוד) ולכן לעיתים קרובות המוטיבציה שלו לוותר על תלות ולהיות עצמאי נפגעת. לעיתים קרובות, אדם כזה, כשהוא נמצא בטיפול, מתמרן גם את המטפל לספק את צורכי התלות שלו, הוא מרבה להתייעץ עם המטפל בשאלות פרקטיות, אינו סומך על עצמו ואינו לוקח אחריות על עצמו. דרושה סבלנות רבה מצד המטפל "לגדל" אדם כזה כדי שהטיפול יהפוך להיות תהליך של צמיחה לקראת עצמאות. אבל לא, בהחלט לא גורל קבוע מראש, אלא לכל היותר פגיעה במוטיבציה להיות עצמאית ומוטיבציה היא דבר שרק האדם עצמו יכול לספק לעצמו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org