כותבת מתוך יאוש.......

שלום אני בת 25, אני לא יודעת מה הבעייה שלי אבל משהו בכל זאת מציק. אני חיה כמו החתולה שלי פחות או יותר, גרה עם ההורים, אוכלת, ישנה... לא עובדת, לומדת קורס קליל בתקווה <או שלא...> שיביא לי עבדה ואיזה מקצוע.... החיים שלי לא התחילו בצורה כזו, כנערה הייתי מאוד שאפתנית והצטיינתי בלימודים, אבל דברים השתנו, עברתי התמוטטות מבפנים ועכשיו נשאר רק השקט שאחרי. הבעיה היא שאני לא רוצה שום שינוי בעתיד הקרוב או הרחוק, התרגלתי להיות ככה, מבחינתי עברתי לחיים שבהם כל מה שנדרש ממני זה רק להתקיים, נורא נוח לי ככה. למעשה אני כבר לא מבינה את ההכרח שרדיפה אחר השכלה, עבודה, הקמת משפחה.. אני לא רוצה אף לא אחד מאלה, שום אחריויות על עצמי, אלמלא הערותיהם של אנשים מסביב שלא מוכנים לקבל צורה כזו של קיום אני הייתי מתקיימת לי בנחת... אבל אנשים שואלים בתמיהה וזה מחלחל ומפריע גם לי בסוף... כך שאני מתנדנדת בין הנטיה שלי להתבטלות לבין הציפיות שאעשה משהו עם עצמי בחיים האלה... מה רע בפשוט להיות? מה אם החלטתי שכך אני רוצה ולא אחרת? זה לא בא לי בקלות, הרצון הזה היה כרוך בהמון בושה וסבל פנימיים והענשה עצמית לא מעטה, אבל בסוף הרצון כבש אותי, אני באמת באמת רוצה להחיות חיי התבטלות ותו לא...... זה חזק ממני, שולחים אותי לטיפול כדי לשנות את זה כאילו שזה לא בסדר..... למה פשוט לא נותנים להתקיים בשקט וזהו? אני לא דורשת הרבה מהעולם הזה, אז למה ההורים שלי לא יכולים לקבל את זה שהבת שלהם לא עושה כלום עם עצמה ופשוט לתת לי להמשיך בחיי כפי שהם?

שלום אני, צורת החיים שאת מתארת בהחלט אינה בריאה מבחינה נפשית. אני מבין שהיא מאוד מגנה עלייך מפני התמוטטות נוספת כתוצאה מהתמודדות עם הדרישות של המציאות, אך היא גם מאוד מצומצמת. כמו שאת מגדירה זאת יפה, את "מתקיימת" ולא "חיה". אינני חושב שהחיים שלך חייבים להתנהל במסלול הישגי ושאפתני מאוד בכל התחומים, אך היה עדיף אילו הייתי יכולה לממש את עצמך בעבודה ובאהבה. יחד עם זאת, ברור לי שכל עוד אינך מעוניינת להיעזר בטיפול, הוא לא יהיה יעיל עבורך ולכן המלצתי היא להמתין עד שהמצב הנוכחי יימאס עלייך ויגרום לך מצוקה כלשהי, שתגרום לך לפנות לטיפול מרצונך וביוזמתך. השאלה היא אם את באמת שלמה עם צורת החיים הנוכחית שלך. זה לא הרושם שמתקבל מהכותרת שנתת לדברייך ונראה לי שפנית לפורום מתוך הרגשה שאולי יש משהו במסר שהסביבה מנסה להעביר לך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

כי אני מרגישה בדיוק כמוך!!