תהיות

שלום וברכה, עזבתי טיפול פסיכולוגי לפני שבועיים, באמצע שיחזור של אירוע טראומטי העזיבה נבעה מתחושה ממושכת שלי שתוצאות הלוואי של הטיפול פוגעות בכל תחומי חיי ואין לי את הכוחות להתמודד עם כך(פניתי לטיפול עקב קריסה) הייתי מאוד קשורה לפסיכולוגית שלי והמחשבה עליה העסיקה אותי רבות במשך הטיפול, לאחר הה]פסקה חזרתי לעצמי (כבר שכחתי שיכול להיות טוב) אלב יש דבר אחד שמענין אותי פתאום פשוט לא מענין אותי כלום אני לא חושבת עליה וכד' וזו בצורה מוחלטת למרות שבעבר חשבתי. זה מענין אותי איך אני מסוגלת למחוק בבת אחת אדם. וכשאני חושבת על זה אני חושבת שפשוט הצעד של העזיבה נבע גם מכעס גדול עליה בגלל שבמשך תוקפה ארוכה היא תמכה בי מעבר למקובל ופתאום דווקא בזמן של קריסה היא נעלמה לא יכלה לקבל(זה מקובל עלי היא בן אדם) הענין הוא שהרגשתי שפשוט היא נעלמה לי בזמן שהייתי צריכה אותה וזה בסדר ,אבל היא הכניסה אותי למצב להתקדמתי הרבה מעבר ליכולת שלי להסתדר, להתמודד לבד ופתאום אני מוצאת את עצמי לבד במצב קשה מאוד כשבאתי לפגישה וסיפרתי לה לאחר שובע שלא הייתה פגישה ציפיתי שיה אתבין את הקושי ובמקום זאת היא המשיכה הלאה הרגשתי שהיא ממש לא מבינה מה אני עוברת ניסיתי לצור איתה קשר להסביר לה את הענין ולא הצלחתי, יום לאחר מכן הדחקתי הכל קמתי כאדם חדש והחלטתי שאני עוזבת ומההחלטה הכל טוב והמצב רוח שלי השתפר. רציתי לדעת האם זה בסדר לסיים כך.

שלום אחת, הייתי מפריד בין מה שקרה תוך כדי הטיפול ובין אופן סיומו. לפי תיאורייך, הטיפול היה פולשני מדיי או יחסית לכוחותייך או יחסית למוטיבציה שלך לשלם את המחיר הנפשי של טיפול מעמיק כל כך. בקשר לסיום הטיפול - תמיד טוב להבהיר רגשות עד תום וגם אם הרגשת שהמטפלת לא מבינה אותך עד הסוף, ומתעלמת מהקשיים שהיבעת בקשר ל"היעלמותה", הייתי מתעקש ומבהיר לה זאת. הרושם הכללי שלי הוא שבאופן בסיסי את מנסה להדחיק את הצורך שלך בתלות. אינני יודע אם וכמה זמן הדחקה זו תחזיק מעמד. מצד אחד, אני לא חושב שכל אחד צריך לעבור טיפול מעמיק שמערער את ההגנות הטבעיות שלו, אך מצד שני, היה משהו שגרם לך לפנות לטיפול והוא עלול להופיע שוב בחייך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

אז מה, כדאי לחזור לכמה פגישות לסגור את זה? הדלת נשארה פתוחה, אבל בכל אופן זה לא נעים לי לחזור מיד לאחר שעזבתי. וכן למרות שבמשך היום אני לא חושבת על הטיפול, יש לי תחושת הקלה מסוימת שאני לא צריכה להגיע יותר לאזור ששם היא מקבלת משום שבשבילי זה מקום טעון רגשית מאוד מהסיבות הבאות:(ואת התחושה הזו גיליתי כשעזבתי את הטיפול) 1. זה כמה בינינים ליד מקום עבודתי לשעבר, משם התפטרתי בעקבות מספר סיבות הקשורות לפניה שלי לטיפול(עדין אני לא עובדת במקום אחר) 2. בנסיעה, בדרך לפגישה מידי שבוע אני עוברת במקום שמאוד קשה לי לעבור בעקבות הטפול. אף פעם לא שמתי שזה משהו שתופס מקום אבל תחושת הקלה יתכן ונובעת גם מהאזור שאני לא יצטרך להגיע אליו. ואם זה כך האם זה הגיוני ויש סיבה לעלות את זה?