בעיות בחברה

שלום אני בת 22 ומאז ומתמיד היו לי קשיים ביצירת קשר עם אנשים וחברויות משום כך היו לי רק 2 חברות טובות קרובות משפחה. הבעיה שבשנתיים האחרונות הכל הידרדר החברה האחת נהרגה בתאונת דרכים לפני שנה וחצי. ועם החברה השנייה ניתקתי קשר עקב יחס מזלזל וילדותי מצידה. כשהייתי הולכת אליה הביתה בת דודה שלה היתה באה -היא לא רובת משפחה החברה שלה והן ברוב חוצפתן יוצאות מהבית בלי להגיד לי כלום אותה חברה שלה גם צעירה ממנה ב6 שנים הן לא לומדות או עובדות יחד.ותמיד כשהייתי עם החברה בביתה היא הייתה נוהגת לראות טלונובלות ואי אפשר היה לדבר איתה היא הייתה אומרת תשתקי את לא נותנת לי לראות את התוכנית וזה לא רק תוכנית אחת אלא כמה טלונבלות ברצף. בקיצור ניתקתי ממנה קשר (אגב היא מבוגרת ממני בשנה וחצי).אני מאוד מעוניינת ליצור חברויות רק שאני מאוד ביישנית וחסרת ביטחון עצמי אני חושבת שאני לא מעניינת אין לי חוש הומור וגם בחורה די פסימית די עצבנית שכל הזמן מקטרת.יש לי עוד בעיה שכשאני הולכת ברחוב ושומעת אנשים מדברים(אני גרה בכפר קטן שכולם מכירים את כולם) איכשהו נדמה לי שמדברים עליי וזה גורם לי סבל אפילו שאני לא שומעת מה הם אומרים נדמה לי שזה עליי.ברור שאני רוצה להשתנות אני לא מאשימה אנשים בבעיות אופי שלי אני רוצה להיות רגועה קלילה וזורמת כמו בני גילי. אך יש עוד בעיה משום שהיו לי רק מעט חברות אני נוהגת עד היום לבקר הרבה את דודות שלי והן בנות 45 בערך,נדנמה לי שבגלל שביליתי רוב חיי עם אנשים מבוגרים ננהייתי יותר בוגרת. אספר קצת על מה שקרה לי בחיים עד כה כשהייתי ביסודי תלמידים נהגו להציק חי בגלל שהתפתחתי מהר וכמו כן הייתיח שמנה ועם פצעי בגרות די קשים (עכשיו אני לא שמנה כלל הורדתי 25 ק"ג וגם טיפלתי בפצעי בגרות רק נארו קצת צלקות אבל מעט לא משהו רציני) כמו כן אימי חלתה בגיל 15 במחלת נפש אובססיבי קומסיבי משהו כזה..ואני זו שנאלצתי לטפל בה ולקחת אותה לפסיכיאטרים ולעודד אותה כי אני הבכורה יש לי רק עוד אח אחד צעיר ממני ואבא לא מתפקד ולא מסתדר עם אימאואפילו במקום לתמוך בה היה קורה לה שטן.באותה תקופה שאימא הייתה חולה היא נהגה להאשים אותי בכך שחלתה ולהגיד לי חבל שנולדת חבל שאת לא מתה מילים שהיו פוגעות בי כמו סכין.עכשיו מצבה יותר טוב אומנם לא עושה ניקיונות בית אך אפשר להגיד שהחלימה.אני מתצכננת עוד כמה חודשים ללמוד במוסד אקדמי קרוב לאיזור מגוריי. השאלות הן האם אפשר לגרוםפ לאדם לצהיות עצבני פחות עם יותר חוש הומור ואופטימיות? איזה נושאים אפשר לדבר עם בני גילי? ממש אין לי תחומים לדבר עליהם? עצם זה שאין לי חיי חברה בכלל מטריד אותי כי גם כשאתחיל לעבוד אחרי לימודים צריך לעבוד בצוות עם אנשים צריך לדעת איך לדבר עם אנשים? ואני מעונינת לטפל בזה. כמו כן לא היה לי חבר מעולם ואני מתאהבת רק באנשם שמבוגרים ממני בלפחות 10 שנים יכול להיות בגלל ההצקות בבית ספר?!(לא רק הכיתה שלי הייתה מציקה כמעט כל הבית ספר) בקיצור איך מטפלים בעיניינים שכתבתי? תודה

שלום מישהי, בהחלט ניתן לעזור לך ואת מספיק צעירה כדי שהטיפול יהיה יעיל, אך זאת בתנאי שתהיי מוכנה לעשות את המאמץ ליטול אחריות על מה שקורה לך, לראות את חלקך ביצירת מצבים בעייתיים ולהימנע מלהאשים את הסביבה, כי הסביבה לא תשתנה למענך. המלצתי היא לבדוק עם פסיכיאטר את האפשרות של טיפול תרופתי נגד דיכאון וחרדה, משום שאת גם פגיעה מאוד, גם עצבנית וגם פסימית, שילוב שמלכתחילה עלול ליצור רתיעה בחברה וגם גורם לך להרגיש רע בינך לבין עצמך. הטיפול התרופתי עשוי להעניק לך "אומץ" מסוים ביצירת קשרים כי הוא מפחית את רמת הפגיעות ומפחית את הפסימיות. במקביל, הייתי ממליץ על התחלת טיפול פסיכולוגי כדי להבין טוב יותר את הקשיים ובשלב מאוחר יותר הייתי מוסיף טיפול קבוצתי, שבו תהייה לך אפשרות לקבל תגובות להתנהגותך באווירה מוגנת ותומכת ע"י אנשים בני גילך עם קשיים דומים. רוב השירותים הללו ניתנים במרפאת חוץ פסיכיאטרית של בי"ח כללי ובמרפאת חוץ של בי"ח פסיכיאטרי ותוכלי לקבל הפניה מרופא המשפחה שלך לפסיכיאטר, שייתן לך הפנייה למרפאה כזו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org/