עזרה דחופה !!!

שלום ד"ר שלו, אולי זו השאלה המוזרה ביותר שנתקלת בה אי פעם ובטח הכי מוזרה שאני מתייעצת בקשר איליה, אבל אני במצוקה ואני זקוקה לעזרה ..... פניתי לעזרה גם בפורום אחר בקשר לנושא ואני פונה גם אילך. אני נשואה + 3. משפחה חמודה מאוד. בין ילדי הגדולים יש הפרש של שנה. מאז שהם היו קטנים - במפגשים עם אנשים ואפילו עם בני משפחתי, לדוגמא: אמא שלי שהיא יקרה לי מאוד ואני אוהבת אותה מאוד( ואגב, לא פעם הערתי לה בקשר לנושא),אנשים אומרים לי: איזה יפה הילד הגדול .... (יש לו עיניים כחולות יפהפיות) ועל השני לא אומרים לי כלום. כל פעם אני נתקלת בהשוואות שעורכים לפני. "הבכור יפה, הקטנה גם והשני פחות ...." אני לא צריכה לספר לך כמה זה כואב לאמא (לי בכל אופן) לשמוע את הדברים האלה. הרי, אני אוהבת אותם בדיוק אותו הדבר, כולם יקרים לליבי, ולשמוע את ההשאוות האלה זה פשוט פוגע בי מאוד. כל הזמן אני מוצאת את עצמי מגינה עליו כמו כל לביאה שמגינה על גוריה - ..."אבל השני מאוד מאוד מוכשר (מה שנכון מאוד !) והוא כזה מתוק"... וכך זה נמשך. בקיצור, לפני כמה ימים קרה שוב מקרה דומה והפעם אני לא יודעת למה, פשוט התחלתי להכנס למן עצבות נוראית כזו. המון מחשבות בנושא, ומהמחשבות האלו החלה להתפתח אצלי חרדה א י ו מ ה ! החרדה מלווה בשאלות "מה אני בכלל חושבת מחשבות כאלו על הילד שלי ? למה אני נותנת לאנשים אחרים לפגוע ולהשפיע עלי בצורה כזו ?!"... ותחושה כזו - כאילו כמו 'בגידה' בבן שלי, שאני בכלל חושבת כך במושגים של יפה לא יפה, מה זה בכלל חשוב, העיקר שיהיה בריא !!! ובכל פעם שאני מביטה עליו אני מרגישה מן רגשי אשמה כאלו .... בקיצור, נשמע מבולבל ומוזר? ככה אני מרגישה כבר כמה ימים. תחושה נוראית כזו שלא נותנת לי מנוח. ד"ר רובינשטיין אנא עזור לי בבקשה - אני מוטרדת מאוד. תודה, מור.

שלום מור, אני רואה כאן שתי שאלות מרכזיות העומדות על הפרק: (א) באיזו מידה את נתונה להשפעות הסביבה בדרך-כלל? (ב) האם הורים חייבים לאהוב את ילדיהם בדיוק באותה מידה? לגבי השאלה הראשונה, השערתי היא שהחומרה שבה את מגיבה לדעת הסביבה במקרה של ילדייך מעידה על נטייה אישיותית כוללת להתחשב בדעת הסביבה יתר על המידה. הצורך בשייכות הוא צורך עז ואנשים רבים מוכנים לשלם מחירים רגשיים גבוהים מאוד כדי לרצות את הסביבה, כפי שתוכלי לקרוא במאמר הבא: http://gidi7.home-page.org/. במידה וזה המצב, הדבר דורש עבודה אינטנסיבית על עצמך במסגרת טיפול פסיכולוגי. לגבי השאלה השנייה, אני סבור שלכל אדם יש אנשים מועדפים ולכל הורה יש ילדים מועדפים מבחינות שונות. לא לחינם אנחנו משתמשים במונחים כמו "יוסי הוא הילד של אמא" או "אורי הוא הילד של אבא". בין בני המשפחה מתפתחים יחסים מורכבים עם העדפות אנושיות והיחס השוויוני לכל הילדים הוא איזה שהוא מיתוס. הייתי מבדיל בהקשר הזה בין אהבה לדאגה. ברור שתדאגי לכל ילדייך באותה מידה, אך מאוד אנושי בעיניי שהיחס הרגשי אליהם לא יהיה אחיד. בדרך-כלל הדברים מתאזנים ע"י ההעדפות האחרות של ההורה השני. בכל מקרה נראה לי שאת מאוד קשה עם עצמך בנושא זה, ואולי גם בנושאים אחרים, ולמען רווחתך האישית, וכן למען טובת ילדייך, הייתי ממליץ על התייעצות פנים אל פנים עם גורם מקצועי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org/

היי מור מקווה שאני לא נדחפת ....לדעתי ברמה מסוימת את צודקת על זה שאת מתעצבנת על היחס הלא שיוויוני מצד גורמים שונים במשפחה ....ילדים הם יצורים מאוד רגישים , שלא אטומים למציאות סביבים ואף מסוגלים להיפגע כאשר נחשפים ליחס לא שיוויוני או מגמד ביחס לאחיהם וקרוביהם בכלל. כך היה תמיד במשפחה שלי ,תמיד הייתי הכבשה השחורה או יותר נכון הכבשה הפחות מועדפת רגשות שמלווים אותי עד היום. אבל אני לא מספיק מכירה את מערכות היחסים ועוצמת החוסר שיוויוניות במשפחה שלכם כדי להגיד לך מה נכון ואפילו לתת עצה לאיזה כיוון לקחת את זה. בכול מקרא נראה שהילד הקטנצ'יק שלך בידיים טובות וקשובות. בהצלחה בהמשך.