מה עושים?

ד"ר שלום פשוט נהנתי לקרוא את תשובותיך בפורום ולדעתי אתה פשוט עושה עבודת קודש של ממש . אני אב לשלושה בניה בכור בן 14.5 ילד נבון(באמת) נראה פשוט מצוין הצעיר בכיתה (הרוויח שנה) הבעייה מתחילה בזה שלפני חודשיים שלושה הייתה לו בעייה בלמקד את המבט בשיחה ושהערנו לו כולל צעקות הוא הגיב לא טוב שמנו לב גם היום כשנמצאים במעגל משפחתי או חברי הוא תמיד משהו מחוץ למעגל כשזויות הגוף נוטות החוצה לפני כשבועיים גם שמנו לב כי הוא מסתובב סיבוב מלא במהלך ההליכה (נראה לי שזה רק בבית)כשהוא כאילו מנסה להסתיר את התמקדות המבט או לא יודע ממש כיצד לתאר(יש לציין בי הוא נוהג לתקן את החיבור של הגבות ורוב זה לא מצליח אז הוא מתקן עם עיפרון שחור ) כששאלתי את אחיי הם טוענים שהם לא מבינים מה אני רוצה ממנו יש לציין כי הוא מאוד להוט לספר בדיחות להשתתף בשיחה אך עדיין ללא מיקוד המבט אלא "זריקות ראש " כאלה הוא מאוד ביישן כשעומדת מולו בת בגילו (עם חבריו הבנים נראה שהכל בסדר אם כי עדיין מחוץ למעגל למרות היותו מקובל לא בטוח שאהוב)אגוצנטרי חשיבה קרה איני יודע אם הצלחתי להעביר בכל אופן אודה לך על כיוון(ד.א שאלתי אותו אם הוא רוצה שיחה או משהו בסגנון הוא פשוט שלל בחצי קריזה ) תודה מראש

שלום אב מודאג, בנך מצוי בעיצומו של גיל ההתבגרות, שבו מתעצבים היחסים החברתיים והזהות ומתחוללים שינויים פיזיולוגיים והורמונליים דרמאטיים. בתקופה זו המתבגר עסוק מאוד במראה החיצוני שלו כתוצאה משינויים אלה. נראה לי שאת התשובה הטובה ביותר והחד-משמעית סיפק לך בנך בעצמו: אין כל טעם להפנות מישהו שאינו מעוניין בכך לטיפול פסיכולוגי, פרט למצבים קשים ביותר (וגם אז מדובר על אשפוז כפוי). המלצתי היא לאפשר לבנך לגדול ולצמוח, לעבור תקופה קשה זו בחייו ולא להוסיף לו קשיים ולהעביר לו בצורה עדינה את המסר שהוא תמיד יוכל לפנות אליכם במידה ויהיה במצוקה. חשוב מאוד להדגיש את מה שחיובי בחייו ולא לשים אותו תחת זכוכית מגדלת ולחפש את החריג והשונה (נראה לי שכנגד כך התקומם בנך). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין www.gidi.home-page.org