התאהבות והעברה - האם הכרחיים?

שלום אני קוראת הרבה בפורם על אהבה למטפל או למטפלת. קראתי שד"ר רובינשטיין כותב על "העברה". מכיוון שגם לי היה מקרה של התאהבות- הלכתי לכל מיני מקורות וקראתי קצת על "העברה". השאלה שלי היא אם תמיד יש העברה. והאם תמיד זה מצד מטופלת- אשה לפסיכותרסיט-גבר והאם זה תמיד מופיע כמו פיתוי מיני של האשה כלפי האבא שלה - בתמורה להכרה שלו בה? האם זה תמיד מופיע ביחסים בין אבא לבת או שזה רק מקרים פתולוגיים? כלומר- האם ייתכן מצב שבו המטופלת לא מתאהבת במטפל - ואז זה אומר שאצלה בבית הכל היה בסדר? ולמה אתה תמיד אומר שהעברה זה טוב לטפול? האם לא היה יותר טוב שהטפול היה נייטרלי? כלומר- לא סוחב אותנו למקום שלא התכוונו אליו בטפול? אודה לך אם תצליח לענות על כל שאלותי. רונה

שלום רונה, העברה - השלכת דמות משמעותית על המטפל - היא תהליך שמתרחש בכל מקרה והשאלה היא רק האם ובאלו מקרים לדבר על כך. לא כל העברה היא התאהבות. בפורום הזה התאהבות של מטופלת במטפל הייתה מקרה פרטי של העברה שהועלה רבות ע"י המשתתפות. בהחלט יש העברה בכל טיפול גם של אישה באישה ושל גבר בגבר, אך לא תמיד היא דרמאטית כמו שתואר ע"י המשתתפות שהעלו את השאלה. עפ"י התפיסה הפסיכואנאליטית, רוב הטיפול נעשה ע"י הקשר בין המטפל למטופל שכולל בתוכו את תופעת ההעברה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום לך ד"ר רובינשטיין, אני בת 25 ובטיפול פסיכולוגי 8 חודשים. ביני ובין הפסיכולוגית יש כימיה מעולה. אני מאוד מעריכה אותה. היא ממש נפלאה. אני רואה אותה כגורם מקצועי, מייעץ ומכוון. אני לא מאוהבת בה ולא נעליים. האם משהו לא בסדר? האם אני מפסידה משהו? האם הטיפול יכול להצליח גם בלי זה? פעם חשבתי שאני רוצה בקירבתה אבל זה עבר לי מאוד מהר. תודה