רגרסיה/ העברה/ אהבת המטפלת/

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

02/07/2005 | 19:29 | מאת: ניבה

שלום לך ברצוני לשאול שאלה, באחת התשובות כאן, עניתי "שהעברה חזקה דורשת הרבה זמן לעיבודה", האם תוכל להרחיב על כך? האם זה נכון שככל שנקשרים למטפלת יוצאים , מרוויחים יותר? שלב הרגרסיה מאופיין למשך כל הטיפול? שכן אני כבר יותר משנה בטיפול ומרגישה שכל התקופה הזאת אני עדיין ברגרסיה (ביחוד מול בית הוריי ומשפחתי שם), מתי הרגרסיה מפסיקה ? (בסיום הטיפול?) מתי מפסיקים "לאהוב" כל כך את המטלפת, זה ממש מפריע לי, היא כל הזמן איתי, האם כל הטיפול אמשיך לאהוב אותה כל כך, זה ממש מתיש ומעייף... מעבר לזה, אם אפסיק את הטיפול , מה קורה עם החור הענק שישאר בלי המטפלת, האם למעשה אני מזיקה לעצמי בכך? סליחה על אין סוף השאלות, אשמח אם יהיו לך ציונים של מאמרים להפנות אותי אליהם. יום נעים ניבה

לקריאה נוספת והעמקה
02/07/2005 | 22:13 | מאת: ורד

אני חייבת להסכים!!! זה ממש מתיש. אני סובלת בעצמי מזה, כאילו הקשר הזה מעיק. מהפורום אני מבינה שרבים נוספים מרגישים כמונו. - צריך להקים קבוצת תמיכה : ) אני לא מבינה למה זה קורה, בקשר עם חבר או חברה, אין את התחושה הזאת... והאמת היא שאני מרגישה שאין תשובה אמיתית לנושא אלא רק ללבן את הדברים בטיפול- הגבול שלי הוא לא לדבר על דברים כאלה עם המטפלת שלי, אז כאילו אכלתי אותה?! אני יכולה רק לומר לך מה שיאמר הד"ר- לשוחח עם המטפל/ת על הנושא כי הנושא חשוב מאוד.

03/07/2005 | 11:36 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום ורד, פרט לשיחה עם המטפל על הרגשות המתפתחים כלפיו בטיפול, חשוב להדגיש שלא עם כל מטופל ולא בכל מצב טיפול פסיכודינאמי תובנתי (insight therapy) מומלץ. במצבים של דיכאון ו/או כאשר כוחותיו של המטופל אינם עומדים ברגרסיה ובתלות, אפשר להפיק הרבה מטיפול תמיכתי ישיר יותר עם פחות פרשנות ודגש פחות חזק על היחסים עם המטפל. לטעמי, יותר מדיי מטפלים מתחילים באופן אוטומאטי טיפול תובנתי. כמו בכל תחום, יש לערוך אבחנה והערכה, לבדוק האם בלאו הכי מדובר על מטופל שנוטה לחטט בעצמו יותר מדיי ולהחליט על סוג הטיפול המתאים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

03/07/2005 | 11:26 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום ניבה, את מנסה להפוך נושא רגשי ופרטי מאוד לסוגייה תיאורטית כללית. הייתי בודק את מה שמטריד אותך עם המטפלת שלך. אמנם התופעה מוכרת גם ברמה התיאורטית, אך כמובן, אין לוח זמנים מוגדר כמו זה שאת מבקשת. הרגרסיה והתלות אינן אמורות לספק לגטימציה לביטויים פרקטיים של חוסר עצמאות. ייתכן שהמאבק המעשי על עצמאות בשלבים אלה קשה יותר, אך אינו בלתי-אפשרי ומחייב יותר מאמץ (כמו לצאת מבית הורייך אם את גרה שם וכו'). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

מנהל פורום פסיכותרפיה