נוגעת לא נוגעת בחיים

ראשית אציין כי אני בחורה מוכשרת, יפה ובעלת קוגניציה גבוהה ואינטלגגנציה כבירה.. מזה כשנה אני מאובחנת כסובלת מדיכאון קליני (בשל רקורד של תקיפות מיניות וטראומות מגוונות) ומטופלת - באופן סדיר בתרופה נוגדת דיכאון. שמתי לב כי בעיתי הדומינטית כעת כאשר המצב הנו סטטי הוא חוסר הקונטאקט בחיים האמיתיים. דהיינו אני באינטראקציה עם אנשים כשאני מוצאת לנכון, מתבודדת כאשר מצב רוחי נוגה ומלנכולי, פורמאלית אני מחפשת עבודה, מתפקדת פחות או יותר עם הילד המקסים שלי, מבצעת סידורים נחוצים ומטלות הכרחיות. ועל פניו וכן בתחושה הסוביקטיבית מצבי הוטב מהדיכאון האקוטי, בו היתי מצויה באל- תפקוד טוטאלי. אך מצבי רחוק מלהיות מרנין. התחושה שמלווה אותי כאילו החיים עוברים לידי, מצדדי או מאחורי- כצל מעיב שלי. מה שבטוח אינני נוגעת בהם. לא מתעמתת מולם ולא מתמודדת אתם- באמת ובתמים. מרפרפת על פניהם. נוגעת לא נוגעת. אני אומנם שולחת קורות חיים באופן סביר ודי סדיר, אך ממעטת להעתר לראיונות עבודה וכשאני מועילה בטובי להגיע למרכזי הערכה והראיונות הקולקטיבים או הפרטניים לצורך מיון והשמה קפדניים ולאחר השקעה עצומה ומלחמת חורמה עצמית, אני מתאכזבת כאשר לא מקבלים אותי על אתר בשל כישורי והרפרטואר המרשים. אני מחוזרת רבות על ידי גברים אך מנהלת במקרה הטוב קשרים רופפים. מנתקת קשרים בן יום בצורה אימפולסיבית ועם זאת אסרטיבית. הודפת כל גבר מחזר סדרתי. ומוקיעה אותו מרשימתי ומתודעתי- לצמיתות. אינני משתפת אף אדם עלי אדמות בסודות אינטימיים בקשיים שאני חווה ועודני עוברת ביתר שאת. בכל קשר אני משתעממת ומתאכזבת ופורשת מרצון בשל חוסר שביעות רצון מצדי. הייתי חיית בליינדטים ובילויים וכיום רוב הבילויים שלי מסתכמים מול מסך המדיה המקוונת שאף היא קשר אמצעי, לא קונקרטי ולא אותנטי. יחסי הבין אישיים אף הם מאופינים בתנודות חדות. אני באה וכפי שבאתי הלכתי, נעלמתי, פורשת ברגעי שיא ופרושה מהנאות העולם- מיוזמתי. יש לי תוכניות רבות שבעבר הלא רחוק מימשתי והתחלתי להוציא מהכוח אל הפועל. כיום הם בגדר חלום..קרוב- רחוק ומתעתע. אני פועלת כמו מכונה על אוטומט רק את שמוטל עלי לעשות מכורח הנסיבות. ונקודת המוצא שלי שמבוססת אותי באנרצית הביצה שלי הנה תחושת הפיספוס והביזבוז של החיים מחד בהיותם עוברים לידי ומאידך תחושה ששום כלום אינו בוער, לא בורח ובהשג יד חמקמק שכזה. מן חלון הזדמנויות שהעתיד טומן בחובו ועתה אין זה שעת הכושר הנאותה ואינני בשעת כושר. מן מחלה שרודפת אותי לאחרונה שמצירה את כל צעדי. בקיצור: נוגעת לא נוגעת בחיים. דוקטור ממה תחושה כזאת יכולה לנבוע? מהי בעיתי המוגדרת והאם היא ניתנת לטיפול ומיגור?

שלום לך, יהיה זה חסר אחריות מקצועית לאבחן אותך דרך האינטרנט, אך מה שבטוח הוא שטיפול תרופתי - חשוב ככל שיהיה בהקלת הסימפטומים של הדיכאון - אינו התשובה לבעיותייך. אני חושב שאת נוגעת לא נוגעת לא רק בחיים אלא גם בכאב, באותו פצע שאת נותנת לו שמות שונים (טראומות, התעללות מינית וכו'). אם את רוצה לצאת ממעגל הקסמים שלך, את חייבת לגעת באותו פצע במסגרת טיפול פסיכולוגי פסיכודינאמי מעמיק וחקרני שיימשך ככל הנראה זמן רב, אם תתני לו הזדמנות ולא תפסלי מטפלים כמו שאת פוסלת מחזרים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אכן חלק מהבעיה שלי היא אדוסיציאציה מכוונת כמנגנון הגנה פרמיטיבי להשרדות. והבעיה הנוספת שלי שאני מחליפה מטפלים וסוגי טיפולים בקורלציה זהה לגברים ומחזרים. האם עלי להכריח עצמי להתביית על מטפל/ת קבועה אף שאינו/ה לשביעות רצוני? אתה תדיר קולע בול. זה מדהים!