לד

היום עשיתי צעד עצום - מבחינתי - והתקשרתי לפסיכאטרית (פרטית),דבר שהתנגדתי אליו זמן כה רב, אך כיוון שהיא היתה עסוקה היא תתקשר אליי מאוחר יותר,אך בשבילי רק עצם הצלצלול בפועל לפסיכיאטר והשארת הם והפלפון - דרשה ממני המון עוצמות. אך בעניין הטיפול ההתנהגותי-קוגנטיבי,שכעת אני משוכנעת מאוד שאני רוצה לעבור,ולאפשר לעצמי ולאחרים חיים הרבה יותר קלים ולא להמשיך להיות בדיכאון נוראי,בעניין הזה התחלתי לפעול וצלצלתי למספר מטפלים אך אומנם קיבלתי החלטה לגבי סוג הטיפול שאעבור,אך לא לגבי המטפל שאעבור אצלו את הטיפול (וזה בעיקר בגלל העניין הכספי). אך בינתיים חשוב לי לציין שמצב-הרוח שלי ירוד מאוד,ואני מזדהה מאוד עם מיקה - בייאוש וברצון להסתגר מכל העולם,ואפילו אם מידי-פעם יש שיפור קל במצב-הרוח,תוך זמן קצר אני חוזרת למצב-רוחי המדוכדך, ומרחמת על עצמי,רבה הרבה עם משפחתי (בעיקר בענין 'מחלת-הנקיון'),ולא בא לי כמעט לעשות כלום, אפילו לא ללמוד - למרות שאני חייבת (איני יכולה בכלל להתרכז בלימודים).{ועכשיו יש לי חילוקי-דעות עם אימי גם בעניין הצורך הדחוף שלי בטיפול,שהיא טוענת - שממילא הטיפול הקודם שעשיתי לא עזר לי,אז חבל על הזמן ועל הכסף,אך אבי כן תומך בי בעניין זה.אך גם אותו עדיין לא שיתפתי לגבי טיפול פסיכיאטרי,אלא רק לגבי הפסיכולוגי}. רציתי גם לשאול אותכם מה לעשות - איני רוצה לחכות עם הטיפול, אך הבנתי שיש משימות וז"א שהוא יקח לי זמן-רב,שאין לי כרגע בגלל הלימודים והבחינות,ואיני רוצה בנוסף לכל - להכניס את עצמי לעוד לחץ מיותר - שרק יפגע בי במקום לעזור,אך להתרכז בלימודים קשה לי נורא,כך שגם את זה אני לא במיוחד עושה. כמו-כן - ד"ר רובינשטיין אני מבקשת ממך סליחה אם פגעתי בך בכך שבררתי לגבי נטילת תרופות גם באתרים אחרים (דבר שאני בטוחה שראית),כוונתי היתה לא לפקפק בדבריך (שאני מעריכה אותם ואת דעתך מאוד,ופעלתי ופועלת לפיה, אך בשל המחלה האוטואימיונית שלי ורגישות רבה שיש לי לתרופות מסויימות,וגם -כמובן - בשל הנטיה הכפייתית- אובססיבית שלי לנבור בפרטים,אני תמיד מרגישה שאני חייבת לקבל מגוון רחב של דעות לפני שאני עושה משהו (פשוט יש לי פחד מהתרופות האלו). תודה על הקשבתכם ואני מקווה שלא "עייפתי" אתכם. ע.

הי ע', זה נהדר שצילצלת והתחלת לדאוג לעצמך בנושא!! הצעד הראשון הוא תמיד הכי קשה - וטוב לשמוע שאת מאחוריו!! את צריכה להיות גאה בעצמך שגם בימים כאלו בהם את מרגישה עצבות ודיכאון את מצליחה לבצע מטלות שקשות לך רגשית, זה ממש ראוי להערכתך. לגבי הד"ר - אין לך מה לדאוג. זכותך המלאה לברר חוות דעת שניות ושלישיות בכל נושא שבא לך ואני בטוחה שהם לא נעלבים מכך אישית ומבינים לגמרי. לגבי הטיפול - אני לא הייתי מחכה. הרי גם כך קשה לך בלימודים והרי עצם התחלת הטיפול, וההרגשה שהתחלת משהו חדש, התחלת תהליך של טיפול בעצמך - יכול להיות שזה כבר ירגיע משהו ויגרום לך להרגיש טוב יותר - ולכן יכול להיות שזה דווקא ישפיע לטובה על הלימודים והרצון ללמוד למבחנים. לגבי העלות - פשוט תחפשי עד שתמצאי מה שמתאים לך אך אל תתני לזה לעצור אותך. מזל שאביך תומך בך, אך שווה להשקיע מאמץ ולהסביר לאימך מדוע את כן רוצה וצריכה טיפול ומה קשה לך וכו'. אני מקווה שמחר כבר תרגישי יותר טוב ושזה רק ישתפר מרגע לרגע.... איזה כיף שעידכנת - שימחת את ליבי!

היחס שלך נותן תחושה טובה, אך בעניין מקום הטיפול דווקא זה גורם לי עכשיו להעמקת התסכול, כיוון שאני רוצה מאוד טיפול,אך גם המכון הפרטי יקר מידי עבורי וכיוון שלא ידוע מראש מס' הטיפולים,איני בטוחה שאוכל לגשת אליו עכשיו,וזה שוב מחזיר אותי לבעיה המקורית של טיפול בקופ"ח עם רישום,דבר שמרתיע אותי מאוד,כפי שאמרתי- עובדה זו כשלעצמה כבר גורמת לי לתסכול רב, ושנית- עקב התסכול הנוראי ותחושת הייאוש שאני מרגישה ,התייאשתי לגמרי מהלימודים, ולמרות שיש לי זמן ללמוד אני כ"כ מיואשת ואיני מנצלת אותו כי איני מסוגלת אפילו לשני לשבת על החומר וללמוד,וזה בעיקר ביומיים-שלושה האחרונים (לפני-כן עוד הצלחתי לקלוט חומר ולפתור שאלות),שאיך שאני מתיישבת ללמוד תוקף אותי ייאוש עמוק,פחד ותסכול, ואני עוזבת הכל וקמה מייד,או שנשארת וחושבת על כמה רע מצבי ומתחילה לבכות (כמובן בשקט,בחדרי),וזה הגיע עד למצב שבא לי לפרוש מהלימודים,כי אני מפחדת "פחד-מוות" מהבחינה הסופית,אבל חבל לי לעשות זאת כי עברתי הרבה בלימודים והוצאתי ציונים טובים.אבל למרות כל זה אפילו אם בעיית העניין הכספי תפתר (סיכוי קלוש),עדיין תשאר הבעיה הנוספת-שציינתי בהודעתי הקודמת- שהזמן וההשקעה אח"כ במשימות שאקבל,יגזלו ממני זמן-רב,ויכניסו אותי ללחץ נוסף ומיותר,שבטוח שרק יתסכל אותי נורא,לכן אולי עדיף שאחכה עם הטיפול עד אחרי המבחן הסופי(עוד כחודש וחצי). וגם תשובה עדיין לא קיבלתי מהפסיכיאטרית,וגם זה מתסכל אותי. ואני מצטערת אם אני "שופכת" עליך את כל התסכול שלי,אבל זו פשוט תחושתי. ע.

שלום ע., את יכולה להרגיש חופשייה להתייעץ בכל פורום שהוא במקביל. אינני יודע מה קורה בהם ולא קראתי את פניותייך בהם, אך טבעי שאדם ירצה לשמוע דעות נוספות. אני מצטרף לתמיכה שקיבלת כאן על פנייתך לפסיכיאטרית. באשר לצורך שלך להתייעץ לפני שאת מחליטה לפנות לטיפול - נראה לי שזה חלק מהנטייה האובססיבית שלך ועד כמה שהתייעצות יכולה להיות דבר מבורך, כמו בכל דבר, הכמות עושה את האיכות והגזמה בכך עלולה לשתק אותך מפעילות במקום לעזור לך לקבל החלטה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אתה צודק בנוגע לכך שהנטייה האובססיבית שלי עלולה לשתק אותי ואני מודעת לתהליך המתיש שאני עוברת לפני החלטת כל החלטה ,אך ישנן סיבות שונות -שלאו-דווקא קשורות לנטייה האובססיבית שלי, שלא מאפשרות לי להחליט בקלות,גם לגבי מקום הטיפול, מועד הטיפול ו/או הטיפול התרופתי,כמו:גורמים כספיים-בעיקר,העמסת לחצים מיותרת על עצמי והמחלה האוטואימיונית שיש לי וכו', כל אלה גורמים שמשפיעים עליי חיצונית, ואינן קשורים ישירות לנטייתי האובססיבית. אך למרות כל זה בגלל שהפסכיאטרית לא חזרה אליי פניתי לפסיכיאטר נוסף שהומלץ לי, דיברתי איתו,וביקשתי לקבוע פגישה איתו (ולא דחיתי את הטיפול בנושא הזה). אך הדבר שהכי מציק לי,הוא(כפי שכבר ציינתי בפורום) שבימים האחרונים איני מסוגלת אפילו לשבת שניה ללמוד,ואני"שורפת" זמן יקר שנועד ללימודים,ואני מתוסכלת מאוד מכך עד כדי מחשבה על פרישה מהלימודים. ואומנם אני פועלת בכיוון טיפול, אך כעת הפורום הזה הוא כמו"קרש ההצלה" היחיד שלי. ד"ר רובינשטיין אשמח גם לשמוע את דעתך לגבי טיפול התנהגותי-קוגנטיבי בזמן של לחץ של מבחנים, האם זה מומלץ,או שיכניס אותי ללחץ מיותר. בתודה מראש ע.