קבלת החלטות

אני לא סומכת על עצמי בקבלת החלטות. האימפולסיביות שלי גורמת לי לעשות ולומר דברים שאני מתחרטת עליהם ולא תמיד עולים עם ההיגיון הישר, כאשר אני מנתחת אחר כך את הדרך בה פעלתי ומה שעשיתי. (יהיו כאלו שיגדירו במידה מסויימת את מעשיי כ"שריטה"). לפעמים הפעולות שלי מוכתבות במידה רבה על ידי הנוכחים בחדר,מתוך רצון להרשים, או מתוך פחד שלא למצוא חן . פשוט נוכחות האנשים מפעילה אותי בדרך מסויימת, בעיקר אם מדובר באנשים ביקורתיים או שחשובים לי מבחינת המעמד המקצועי שלהם. קבלת ההחלטות שלי אף גרועה יותר במצב כזה. לכך יש צד שני - קבלת החלטות בנושאים לא יומיומיים ומיידיים כמו: איזה ריהוט לקנות או מה ללמוד. שם אני יכולה להתלבט בין אינסוף האפשרויות כאשר אני חוששת להחמיץ או לקבל את ההחלטה הפחות טובה ואז לא מקבלת החלטה בכלל. הכי קשה זה המחשבות שעולות אחרי קבלת החלטות אולי אפילו נלעגת במקצת, ביומיום. למה אמרתי כך ולמה פעלתי כך וכן הלאה.ותמיד יש לי תחושה שאולי בחרתי לא נכון ועדיף היה כך ולא אחרת. איך אפשר לשנות/לצאת ממצב כזה?

שלום אימפולסיבית, לפי תיאורייך, חלק מההחלטות שאת מקבלת נועדו לרצות את הסביבה. אנשים מסוימים, בעיקר בעלי דימוי עצמי נמוך, מוכנים לשלם מחירים גבוהים מאוד כדי להשתייך לסביבה (ראי מאמרי בנושא: http://gidi7.home-page.org/). הלבטים סביב קבלת ההחלטות שאינך מקבלת מבטאים גם הם נטייה נוירוטית הנובעת מדימוי עצמי נמוך, כאשר ככל שהפתרון מתקרב הקונפליקט והחרדה גוברים וגם לאחר קבלת החלטה קיימת חרטה לגביה. התמונה הכללית, בשני המקרים, היא של אדם שאינו סומך על עצמו וכדי שתגיעי למצב שתסמכי על עצמך יותר, המלצתי היא לפנות לטיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינאמית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אז בסוף הכל חוזר לעניין הזה של הדימוי העצמי הנמוך. והצורך העז להשתייך ולהתקבל. (מישהי הגדירה פעם את מה שגם היא וגם אני חוות כתסמונת הכלב העזוב - רק מקבל טיפה של תשומת לב ומוכן לתת הכל בשביל אותו אדם גם אם יבעט בו ויתעלל בו). כל פעם נדמה לי שאולי השתחררתי מהעול הזה של הדימוי הנמוך, שאולי בכל זאת אני אסרטיבית ופועלת באופן שמתאים לי ועוד - אבל מסתבר שהדימוי העצמי הזה הוא חלק בלתי נפרד ממני. אני יכולה להיות מודעת לדרכים מסויימות בהם הוא משפיע אבל יהיו דרכים אחרות שלא אדע שבגללו אני מגיבה כך ולא אחרת. לא קישרתי את דרך קבלת ההחלטות לדימוי העצמי הנמוך. ומה שעצוב - שאנשים קולטים את זה מיד ולא משנה שאני מנסה להסתיר את זה גם מעצמי. זו כמובן לא שאלה אלא שיתוף ברגשות. אבל - אני כן חושבת שהתקדמתי והשתפרתי ואולי עליתי מדרגה (של מסלאו) - כי כן למדתי להרגיש שייכת וכן למדתי לקבל הערכה ולהעריך את עצמי - אבל .................... אז השאלה היא: האם אפשר בכלל לרפא דימוי עצמי נמוך או שזה מסוג הדברים שלא ניתנים לתיקון ואפשר רק לשפר מעט את איכות חייהם של הסובלים? ולמה הכוונה בנטיות נוירוטיות? מה פירוש המילה נוירוטי?