חרדה ודכאון

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

08/06/2005 | 14:07 | מאת: אסי

ד"ר שלום , אני בן 31 וסובל מחרדה חברתית ודכאון מגיל 15. עברתי המון במשך השנים והתגברתי על חלקים נרחבים ואף התחתנתי לפני חודשיים, דבר שהיה דימיוני לפני כמה שנים טובות. כל מפגש חברתי לא משנה עם מי ואיפה מלווה אצלי במחשבות מקדימות וחרדה, אני לוקח קלונקס להרגעה לפני מפגש חברתי כזה או אחר. אני מקבל כרגע וונלה נגד חרדות וקלונקס אני לוקח במקרי הצורך. יש לי התקפי חרדה לעיתים רחוקות והתקפי דכאון כמו בתקופה האחרונה שאני לא עובד ומאוד קשה לי בתקופה הזאת. חוזרות לי מחשבות ותמונות מדברים רעים שקרו לי בעבר וזה קורה כנראה מתוך פחד שזה יחזור. האם ניתן לעשות משהו נגד התקפי החרדה האלה שגורמות לי לפחד ממשי ורעד מפני דבר שהוא לא ממש הגיוני שיקרה כמו דברים רעים שקרו לי בעבר כי אני במצב שונה כרגע. באופן כללי האם אפשר להתמודד עם חרדות וחרדה חברתית באופן ספציפי בצורה יותר טובה ויעילה מאשר לקחת קלונקס כל פעם שיש לי מפגש חברתי, אולי איזושהי דרך טבעית כלשהי לא יודע? תודה

לקריאה נוספת והעמקה
08/06/2005 | 15:38 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום אסי, חרדה ודיכאון הן אכן תופעות הנוטות להופיע יחד (ראה מאמרי בנושא: http://gidi3.home-page.org/). המלצתי לך היא לפנות ליחידה לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי בחרדה במרפאת מבוגרים בבי"ח גהה, שם מתקיימות סדנאות להתמודדות עם חרדה חברתית בהנחיית ד"ר צופי מרום. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

08/06/2005 | 17:35 | מאת: ע.

האם סדנאות אלה ,בהנחיית ד"ר צופי מרום יכולות להתאים גם לי,או רק טיפול אישי של אחד על אחד - יתאים לי? (אצלי החרדה היא פחות חזקה,והיא לא חרדה חברתית). {ואני מרגישה שאני חייבת לשתף אתכם בלבטים שלי בטיפול נפשי דרך קופ"ח,שכבר הרבה זמן אני מתלבטת אם לכתוב זאת או לא, שחוץ ממה שכתבתי לפני מספר ימים - שאני מפחדת שזה יהיה רשום ברשומות של קופ"ח ויפגע בסיכויי להתקבל לעבודה בהמשך, עם זה אני עוד יכולה להתמודד,אך מפחידה אותי מאוד העובדה-שאיני יודעת אם היא קורית גם במציאות או רק בסרטים- שאולי כשמגיעים לפסיכיאטר ו/או לטיפול ב"גהה",רק מעצם זה מחליטים ישר שהאדם "לא בסדר" - "לא נורמאלי",ויכולים חלילה- לשלול את חירותו ולאשפזו,אני יודעת שזה בטח נשמע שטותי,אך ראיתי זאת בסרטים,ושמעתי גם על מקרים בעיתונים (שטעו באיבחון וכו' וסתם הכניסו אנשים לאשפוז).}. איני מעוניינת להפחיד בדבריי אף-אחד,ואסי אני מצטערת אם זה נשמע כאילו "התפרצתי " לשיחה לא שלי, אך אני חייבת לדעת אם יש אמת בדבריי או שאלה רק פחדים שלי, על-מנת שאוכל לשקול בהגיון את כל האפשרויות הטיפוליות המוצעות לי,לפני שאחליט על אחת. וד"ר רובינשטיין באמת צדקת שאפילו ההחלטה על מקום וסוג הטיפול - שואבת ממני אנרגיה רבה,אני מרגישה מותשת רק מזה, אך לא הבנתי מדבריך למה התכוונת כשכתבת שזה לאו - דווקא דיכאון?אודה לך מאוד אם תוכל להבהיר לי את דבריך. בתודה מראש על הקשבתכם. ואני מצטערת מראש על השאלות הרבות . ע. {אני מקווה שזה בסדר שאני משתתפת פעילה ומשתפת שיתופים רבים בפורום,פשוט - אני מרגישה ש"הפורום הזה נותן לי כתף להישען עליה" בעת צרה,ולא לשמור את כל מחשבותיי בפנים ו"להיאבק" איתם לבד; אך יחד עם זאת אני מודעת שהפורום אינו תחליף לטיפול מסודר}.

מנהל פורום פסיכותרפיה