שאלה לד"ר

יש לי בת בגיל 18. היא "כאילו" ילדה טובה וממושמעת. לומדת לבגרויות. מקשיבה להורים. לא מעשנת לא שותה אבל........לדעתי היא שקרנית פתלוגית. כל הזמן היא משקרת. גם בדברים הכי קטנים כמו:: "מי גמר את הגבינה?". היא פוערת זוג עינים גדולות ונראית כל כך דוברת אמת. השבוע לקחה לי את כרטיס האשראי ללא רשות וקנתה דברים. לא בסכומים גדולים - היא ידעה שאני מחפשת את הכרטיס. הכחישה שלקחה. רק אחרי שלחצתי והבאתי הוכחות היא הודתה. נתנה ל את הכרטיס ושוב לא דיברנו על זה. זה נראה לי כסימפטום למחלה. היא מטופלת בפרוזאק בגלל חרדות ורגשי נחיתות. אני ממש מודאגת. יש לי הרגשה שהיא כל הזמן סוחבת דברים לחברות שלה. יש לה עוד אחות קטנה בבית. בת ה-18 היא ילדת שמנת שלא חסר לה כלום. ממש כלום. היא גדלה כמו נסיכה. יש לה קשיי למידה. תמיד ריפדנו אותה בהמון אהבה וצמר גפן. היא לא מוכנה לגשת לטיפול. מה לעשות.? עוד מעט היא מתגייסת

שלום לך, הרגשתי היא שטיפול תרופתי לא יפתור את הבעיה, אלא יקל על הסימפטומים. לפי תיאורייך, היגנתם על בתכם יתר על המידה, כנראה מתוך חרדות שלכם. המלצתי היא - בין היתר, אך לא רק בגלל שבתכם אינה מוכנה להיעזר בטיפול - לפנות לטיפול משפחתי, שבו ייטלו חלק כל בני המשפחה. ייתכן מאוד שגם אם בהתחלה היא לא תרצה להצטרף, כשהיא תראה שהטיפול הוא משפחתי ואתם מתמידים בו, היא תצטרף בסופו של דבר. בתך היא מרכיב אחד במערכת המשפחתית וניתן להגיע לשינוי אצלה דרך שינוי במרכיבים האחרים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין