הפסיכולוגית עברה לעיר אחרת

שלום. הייתי כשנה אצל מטפלת, לפני כחמישה חודשים ילדתי את ביתי השלישית ועקב כך עשיתי הפסקה. מיד לאחר הלידה, רציתי לחזור לטיפול הפסיכו', אך מפאת חוסר הזמן ועייפות לא הצלחתי לארגן לי זמן להמשך הטיפול. לפני שבוע התקשרתי אליה לבקש לחזור לטיפול, וכל כך הופתעתי כששמחתי אין קץ לשמע קולה, למרות שהיא לא אמרה שום דבר מעניין מעבר ל"מזל טוב, לא השארת לי פתח להתקשר קודם לכן". לפני שילדתי השארתי לה הודעה במשיבון שאתקשר אליה ברגע שארצה להמשיך את הטיפול. היום אני יודעת שעצם זה שידעתי שיש לי את האופציה להמשיך בטיפול, איך שהוא עברתי את התקופה הקשה שלי מאז הלידה, כאילו היא ליוותה אותי. משיחת הטלפון- התברר לי שהיא עזבה לעיר אחרת, דבר שבא אלי כהפתעה גמורה. זה היה סינריום שלא הכנתי את עצמי אליו, כל הזמן יחלתי לעצמי לחזור לטיפול ברגע שאתפנה, אך עכשיו להגיע אליה לעיר אחרת, זה אומר להתארגן מול שלושה ילדים קטנים ובעל שעובד עד השעות המאוחרות של הלילה.. ליבי נפל עלי, אני כל כך עצובה ומה שיותר מפתיע שלא בכיתי כבר שנה, ואני בוכה הרבה, על פרידה שלא היתה, על ההכנה שלא הייתה, כאילו נינטשתי שוב (אצלי עניין הנטישה הוא מרכזי- אימי הכניסה אותי לפנימיה בגילאי3-6 ויש לי הרבה כאב סביב זה). ופתאום אני שוב ננטשת, מעניין שדוקא כשילדתי והייתמות שבי גדלה, דוקא אז חשבתי עליה ואיכשהו ציפיתי לבאות- להיפגש איתה ולהמשיך מתישהו, אבל עכשיו היא כבר לא נגישה, היא עברה לעיר אחרת, ואני בוכה, כאילו אימי עזבה אותי שוב... כל כך הרבה הפתעה מול הרגש הזה, מול העוצמה והכאב, מול זה שפתאום הפגישות שהיו לנו כל כך יקרות ויש מחשבות כמו "חבל שלא כתבתי לאחר כל פגישה", "חבל שלא הקלטתי.." וקשה לחשוב על מטפלת חדשה, כי נוצר קשר שאני לא יודעת להסבירו , ואפילו קצת , מאד, מתביישת בו, אבל היא כבר לא פה ומה אני עושה????

שלום ניבה, כמו אנשים רבים הסובלים מחרדת נטישה, דאגת לעזוב את המטפלת שלך בטרם היא תעזוב אותך וכעת את סובלת מחרדה כשנוכחת לדעת שהיא כביכול נטשה. השארת לה הודעה באופן חד-צדדי שתחדשי את הטיפול במקום לשוחח איתה על כך ואז אפשר היה להכין אותך לבאות. כעת את מעצימה את החרדה שלך בכך שאת פוסלת את שתי האפשרויות - גם לנסוע אל המטפלת וגם למצוא מטפלת אחרת. במצב זה את שואלת מה לעשות, אך כשאדם פוסל את כל האפשרויות קשה להציע לו משהו. אולי זו צורה שלך להחיות מחדש את דרמת הנטישה מהילדות. ובכן, את כבר לא ילדה ואת יכולה לעשות לך סדר עדיפויות של אדם בוגר. מדינתנו קטנה ובארה"ב אנשים נוסעים מדי יום לעבודה מרחקים הרבה יותר גדולים, כך שהגעה למטפלת שלך היא לא בלתי-אפשרית עם התארגנות מתאימה. ואם הדבר בלתי אפשרי או קשה מדיי, את יכולה להפיק לקחים מהאירוע ולהתחיל טיפול מסודר אצל מטפל חדש. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין