תהייה...

תמיד הרגשי שאני אדם בסדר, נורמטיבי. לא סבלתי מדימוי עצמי נמוך או רגשות נחיתות. בחודשים האחרונים אני מרגישה כ"כ חסרת ערך. כמעט כל פרוייקט שאני מנסה להתמודד איתו מתפרק לי ביידים, אפילו התפרקתי מול מרצה שלי (דבר שמעולם לא קרה.) אני לקראת סיום לימודי התואר (במקצוע טיפולי), ומעולם לא הרגשתי כזה פער בין התפיסה שלי לגבי היכולות שלי לבין המקצוע אליו אני עומדת להכנס. לפני שהתחלתי את לימודי בדקתי את התחום, שאלתי, בררתי, התעניינתי והייתי מוכנה ומודעת למה שעומד בפני. השנתיים הראשונות של הלימודים היו שלוות וממוצות לטובה עד תום. השנה האחרונה היא זו שערערה את בטחוני העצמי לגמרי. מה עושים?! - אני כבר בתהליכים של הרשמה לתחום לימודים חדש(עוד 3 שנים שלי לימודים), עוד מלפני שעבדתי בתחום אפילו יום אחד.(תקופת ההכשרה לא נחשבת) ניסיתי לדבר על זה בהדרכה, אבל המדריך שלי נמצא במקומות נשגבים מכדי שיוכל להבין (הוא מלא חשיבות עצמית, והקשר בנינו לא משהו) וטיפול לא אפשרי, אין באפשרותי לממן את זה.

שלום יהודית, אני באמת לא חושב שההדרכה היא הפורום המתאים לדון בדברים מסוג זה. מהמעט שמסרת את נמצאת בדיכאון קל, שהתעורר בין היתר על רקע סיום הלימודים. נתקפת ספקות עצמיים המעידים על דימוי עצמי נמוך והדרך היחידה לברר זאת היא בעזרת טיפול פסיכולוגי. כמה דרכים זולות יחסית פתוחות בפנייך, בהן טיפול קצר טווח מסובסד בקופ"ח, טיפול במרפאת חוץ פסיכיאטרית של בי"ח כללי או פסיכיאטרי (באמצעות טופס 17 מקופ"ח לאחר הפניה מפסיכיאטר) ואם את סטודנטית, אז כמה שיחות בשירותי הייעוץ לסטודנט גם הן יכולות לתת לך כיוון ראשוני. במקביל, כדאי אולי לשקול טיפול נוגד דיכאון במינון נמוך שייקבע ע"י פסיכיאטר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין