התעסקות אובססיבית בטיפוח ובלוק

מאז גיל ההתבגרות פיתחתי אובססיה מטורפת בכל הקשור למראה הויזואלי שלי. החל מ: איפור ומוצרי קוסמטיקה וכלה ב: תסרוקות, פאנים, התאמת בגדים שיהיו אניני טעם ומושלמים, תכשיטים, מיני בישום ומקלחות לכל הפחות פעמיים ביום (לרוב המינון מוגבר יותר) הפנטזיות שלי ברובם נסובות סביב המראה הויזואלי האולטימטיבי ומאחר ואני בחורה מאד יפה וסקסית, אך מלאה, חלומותי נסובים על נתיוחים למתיחת בטן, שאיבת שומן, עיצוב ומיצוב הטוסיק וכדומה. כמו כן אני רגישה באופן מוגזם לשיער מיותר ואובססיבית להסרתו בכל מחיר! אם נתמצת, העולם הויזואלי מעסיק אותי בצורה כפייתית- מחשבתית וקומפולסיבית. ההשלכות והבעיות שנוצרות עקב כך הנן כדלקמן: 1. אם אינני מאורגנת טיפ טופ, כולל איפור, סידור השיער וביגוד הולם, אין סיכוי שאארח לי מישהי/ מישהו לחברה. ואני בורחת מאנשים זרים כמטווחי קשת ולא פותחת את הדלת באם אינני מסודרת ובקיצור מוגבלת בצעדיי ולא ספונטנית וזה מציק לי השיגעון הלז. 2. אני לא מרוצה מסך כל הלוק שלי וכל הזמן מנסה להשתדרג ומשקיעה אנרגיות מיותרות ומשאבים רבים של זמן וכסף על מנת לרצות את עצמי ברכישות מיותרות. ממה זה נובע? ואיך יוצאים מהמעגל האומלל הזה?

שלום שרמנטית, העיסוק האובססיבי במראה החיצוני בא לכסות על דימוי עצמי נמוך, שבו הרבה יותר קשה לטפל. ככל שהדברים קשורים למראה החיצוני, לפחות יש לך "תכנית" איך לשפרו הן בכוחות עצמך והן ע"י סדרת ניתוחים שבשלב זה את רק מפנטזת עליהם ואז נראה לך שהכול יסתדר על הצד הטוב ביותר, עד כמה שניתן. המלצתי היא לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לבדוק על מה העיסוק הזה מכסה ואיך ניתן להעלות באופן בסיסי יותר את הדימוי העצמי שלך, שדימוי הגוף החיצוני הוא רק אחד מביטוייו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

האם יתכן כי במקביל לערך העצמי הירוד, בד בבד, שוכן לו ערך עצמי רב ומופרז על גבול הנרקסיזים והמגלומניות? מחד אני בעלת דימוי עצמי ירוד להפליא, בכל הנוגע לויזואליות והדימוי הגופני שלי בהסתייגות לגבי תווי פני וחינניותי שהנה ללא עוררין!. מאידך אני מכירה הכר היטב בערכי העצמי בכל הנוגע לכישורים מיוחדים שחוננתי בהם. מודעת לקיומם, מטפחת אותם בתשומת לב, חלקם מנצלת וחלקם בשלבי פיתוח:- האומנם האימבולנטיות הקוטבית והקיצונית הזאת יכולה לשכון באדם אחד ויחיד?