התמודדות עם אובדן... באיחור
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום, אני בת 31 רווקה... לפני כשנה וחצי ביום אירוסיי נפטר בן זוגי באופן מפתיע מדום לב... ההלוויה נדחתה מאחר ואחיו היו בחו"ל.. לכשהגיעו.. יומיים אחרי נפטר גם אביו שלא יכל לשאת באובדן הבן האהוב מארוע מוחי (הוא היה בנאדם בריא) שלו הייתי קשורה מאוד, ממש כבת. לאחר המקרה חזרתי מיד לעבוד... אחרי חודשיים ניסיתי לקום בבוקר וגופו לא יכל לנוע... טופלתי בכל מה שעולה על הדעת, ויטמינים, שיחות עם פסיכולוג, הכרחתי את עצמי לעבוד בעבודה זמנית חצי משרה... כיום מצבי שונה אני עובדת במשרה טובה מרגישה חזקה אם כי ..יש לי ימים שאין לי מנוח......למשל בבוקר לפני מס' ימים......כאב לי החזה והרגשתי שאני מתפוצצת מרוב כאב..לא הפסקתי להקיא עד שהכאב עבר.........אני מרגישה מנותקת מהסביבה למרות שאני בנאדם חברותי, אני מפחדת להקשר, לאבד ובכלל לחיות ואולי אפילו להצליח.......יש לי ימים טובים שאני מרגישה נפלא ויש לי ימים שאני פשוט ממוטטת.....צער וכאב כאלו עוטפים אותי ואני רוצה להשתחרר וזה קשה........מה לעשות? אנני מעוניינת בשיחות כי מאסתי מלדבר על הנושא - אני רוצה פתרון, משהו פרקטי שיעזור להתמודד עם היום ולא עם העבר. תודה גיל.
שלום גיל, עברת שני אירועים טראומאטיים בזה אחר זה וטבעי שהם ישאירו צלקת. אם את כל כך מתנגדת לשיחות בשלב זה, מה שנותר להציע לך הוא טיפול תרופתי נוגד דיכאון וחרדה שיעזור לך להקהות את הכאב ולהקל על הסימפטומים. ייתכן שכמה חודשי טיפול בתרופות המעכבות ניצול חוזר של סרוטונין במוח יפתחו אצלך סוג של "אדישות מבורכת", יקלו על הסימפטומים. המלצתי היא לפנות לצורך כך לפסיכיאטר מומחה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
