קנאה

שלום, אני בת 25, אני יוצאת עם מישהו כבר 8 שנים!! (כן, זו האמת..).אני אוהבת אותו והוא אותי ויש לנו קשר מדהים.אבל אנחנו לא מתחתנים... מדברים על זה, הוא אומר שהוא רוצה אבל לא מציע לי.. זה נשאר בגדר דיבורים.. חברות שלי כבר החלו להתחתן ואני מוצאת את עצמי מקנאת בכל אחת שמספרת לי שהיא מתחתנת.אני מרגישה שזה לא הוגן ושלי מגיע יותר... אני יודעת שאולי זה נשמע קטנוני , אבל ככה אני מרגישה.. היו לנו בעיות בשנתיים האחרונות, קרתה לי טרגדיה במשפחה והדבר השפיע עלי מאוד, הפך אותי למדוכאת וחרדה ואפילו קצת היפוכונדרית.. זה השפיע על הקשר כי אני הייתי די מרוכזת בעצמי ובכאב שלי ובאובדן..הוא אפילו אומר שהוא רצה להציע לי אבל בגלל איך שהייתי, הוא הרגיש שזה לא מתאים.. אחרי הטרגדיה (אבא שלי נפטר בפתאומיות), כמה חודשים אחרי עברנו לגור ביחד כי הייתי חייבת לברוח מהבית.. היה לי מאוד קשה להיות שם- וכשנה אחרי שגרנו ביחד, החלו כל הבעיות והחרדות שלי- אז הוא אומר שהוא לא רצה שנתחתן כי הוא פחד שזו לא תהיה עוד בריחה למשהו... אני רוצה להתחתן ואני מקנאה וכועסת שהחיים שלי נהרסו בגלל האובדן, ולא מספיק קשה לי, אז הוא גם לא מתחתן איתי בגלל זה... אני צריכה עיצה ועזרה- האם הוא צודק? ואולי אני? נמאס לי לקנא בכולם ולשמוח בשביל אחרים- רוצה לשמוח בשבילי ולהיות מאושרת, זה לא מגיע לי? אשמח לכל עזרה. תודה.

שלום שירז, להערכתי, את משתמשת בקשר הארוך הזה כדי להימנע מהתמודדות עם הקושי שבהכרות עם גברים, שהיית יכולה להינשא להם. קשר בן 8 שנים, שמלווה אותך מגיל ההתבגרות, לאורך השירות הצבאי (במידה ועשית) ולתוך תקופת הבגרות המוקדמת הוא קשר מגונן מאוד. לבחור יש כנראה בעיות משלו, המונעות ממנו להינשא, לפחות לך (לא מן הנמנע שכאשר יתגבר עליהן יינשא למישהי אחרת) ולא נראה לי שאם הוא לא הציע לך נישואין במשך 8 שנים, הוא יציע אי-פעם. המלצתי לך, גם בגלל הבעיות המשמעותיות האחרות שציינת, לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם קשייך, להתבגר, ללמוד לחיות לבד, לנתק את הקשר המגונן הזה ולחפש בן-זוג מתאים מתוך עמדה של בחורה עצמאית, שיכולה לחיות עם עצמה אך מעדיפה לחיות בזוגיות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין