גידי הצילו מאמא החונקת שלי!!
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום ד"ר גידי! אני בן 23 וסובל שנים מאמא שאוהבת יותר מידי... אמא לקראת השישים אני לא יכול לנשום מהפולניות הזו... מרוב שהיא חונקת היא מכחישה את התנהגותה המוגזמת, וכאשר היא לא מכחישה, היא מבצעת רציונליזציה בכך שהיא מתרצת את זה כ"אני רק דואגת לך"... אני בחור בן 23, יודע להסתדר, יודע לחיות בעל תארים אקדמאיים- וכל מה שרציתי בחיי זו אמא טובה ורגועה שנותנת מרחב מחייה. עכשיו, בגלל שהיא משגעת אותי, אני כועס עליה- ואז היא בוכה ואומרת "אני אמא מצויינת שרק דואגת לך, ואתה...איפה טעיתי, כועס עלי, לא מחזיר לי רגש" מאיפה יהיה לי רגש אחרי שהיא לוקחת אותו בכוח? אין עם מי לדבר... אמא שלה נפטרה יחסית במפתיע כאשר הייתה בגיל 13 וחיה עם אביה ואמא החורגת (שהייתה כמו באגדות-מרשעת)... ההנחה במשפחה שאמא שלי מפנקת היא בגלל שהיא מפצה על החסך שעברה בילדותה מצד הן חוסר אם אמיתית, והן החסך הרגשי שעברה מצד אמא החורגת... בא לי לחזור לקשר נורמלי איתה, כמו בילדות (לפני שהבנתי מה טוב בשבילי וכמה טוב בשבילי) בא לי לבנות קשר טוב עם אמא מבינה, דואגת במינון יחסית טוב... אבל איך אפשר עם אדם שאחרי שיחות נפש שכאלו לבסוף כאילו מבין" אך באופן אגוסינטוני חוזר לסרור??? אני תמיד מנסה לחשוב- בטוח יש לי צד שאני טועה ואני מוסיף אש לקלחת... אבל אני גם אנושי, ולא יכול לסבול לסבול לסבול... אני מרגיש שהיא שכחה את החיים שלה וחייה באופן סימביוטי איתי... מה יקרה שאני אתחתן? גם את הסדיני מיטה היא תקנה לי? היא קונה לי בגדים ואני מתחנן לפניה "אני אלך לבד! אני יודע להסתדר, לא צריך אותך!!" כאשר באים חברים אלי לביקור (כן לצערי אני עדיין גר עם הורי) היא שואלת אחד מהם אם הוא רוצה לשתות, הוא מצידו משיב שלא. אבל היא ממשיכה לשאול אותו, אולי שתיה אחרת? (משיב לא) אולי משהו חם? (משיב בנימוס...לא) אולי אתה רעב??? דייי!! הבנאדם אמר שהוא לא רעב לא צמא! הוא נחנק! חלאס! אוף!! כאילו שהיא מרגישה שאם היא לא תתן למישהו משהו, אז היא לא תרגיש מסופקת כדמות דואגת או משהו נוירוטי כזה... תראה, אני אוהב את אמא שלי, וכל החברים שלי אומרים "וואי איזו אמא יש לך! דואגת ואוהבת! ממש אחלה אמא" ואני עונה- אתם צודקים מאוד! אבל לפעמים, כשרואים בית יפה ומסודר, זה נפלא, אבל רק לאורחים זה נפלא, כי לסדר את הבית זה סיוט... אז אמא שלי זה טוב רק לאורחים- קשה לחיות עם זה... גידי , מה עושים? יש שם לתופעה הזאת? אולי אני לא בסדר ועיוור באופן מסויים? מה אתה חושב? תודה, רונן
שלום רונן, אני רואה שהספקת ללמוד הרבה פסיכולוגיה בגלל אמא שלך :-) ובכן, לימודי פסיכולוגיה ושימוש בתוויות פסיכולוגיות לא יעזרו כאן. כאן בהחלט מתבקשת גישה של "נעשה ונשמע" והדבר הראשון שצריך לעשות הוא לעזוב את בית ההורים, גם אם זה כרוך בפשרות כגון הארכת תקופת הלימודים וכו'. ההפרדה הפיזית אמנם אינה מהווה תנאי מספיק להפרדה פסיכולוגית בינך ובין אמך, אך היא ללא ספק מהווה תנאי הכרחי. במידת האפשר, הייתי ממליץ גם לעבור להתגורר בעיר אחרת. אל תתפתה לתת לאמך מפתח לדירתך החדשה, שהיא ללא ספק תתאמץ להשיג. במקביל, כדי להגיע להפרדה פסיכולוגית מאמך אני ממליץ שתפנה לטיפול פסיכולוגי מסודר. אני מאמין שאם תנקוט בפעולות הללו תוכל להגיע לנורמליזציה ביחסים עם אמך. זה לא יקרה היום וגם לא מחר, אך קודם כל, כאמור, עליך לעזוב את הבית ולא להיות תלוי באמך משום היבט מעשי. רק כשאתה תהייה מסוגל להיפרד, תוכל לעזור לאמך להגדיר מחדש את הגבולות הרצויים לך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
תודה תודה תודה!! רעיון מצויין! הגיע הזמן לעזוב ולהתחיל מחדש במקום אחר! תודה לך! :)
מנהל פורום פסיכותרפיה
