שאלות ותהיות

מתוך קריאה בפורום אני מתרשמת שמספר הסובלים מקשיים חברתיים כאלו או אחרים גדול למדי. כולם רוצים חברים וחברה, כולם רוצים להרגיש שייכות אז למה זה כל כך קשה לקבל את הצרכים הבסיסיים האלו? האם זה חלק מהמבנה החברתי החדש, הקפיטליזם? אולי בתקופה שחיו בחמולות הבעייה הזו היתה פשוטה יותר? בסופו של דבר רוב בני האדם שאני מכירה (לא רק על דפי הפורום) סובלים מקשיים דומים - שנחשפים כאשר מכירים אנשים אלו טוב יותר. האם כבני אדם התחושות האלו הם חלק ממנת חלקנו, או שאני פשוט מתגלגלת איכשהוא לחברת אנשים כאלו? יש לי גם איזושהיא הנחה שגם האנשים שנראים מרוצים ושמחים בחלקם, סוחבים איתם מטענים כאלו ואחרים. ששוב מתבררים רק כשמתקרבים לאנשים אלו. האם חוסר הסיפוק וחוסר ההגשמה יחד עם תחושות בדידות וחוסר שייכות הם אוניברסליים? ואם לא - אז האם האושר הנכסף ותחושות חיוביות יותר הם נחלתם של מתי מעט או נחלתם של אלו ש"לא מחטטים בעצמם" - כלומר אטומים יותר , שטחיים יותר ו"בהמיים" יותר? ותהייה שנייה - אם כל כך הרבה אנשים מתחבטים בשאלות כאלו ודומות מדוע יש הענות נמוכה כל כך של המערכת הרפואית לטיפולים הולמים? נראה שזה אחד התחומים שחוסכים בו כי לא מדובר כביכול על סכנת חיים אבל בהחלט מדובר על איכות חיים וגם במקרים מסויימים על סכנת חיים.

שלום איכפתית, אחד הספרים הטובים יותר בפסיכופתולוגיה נקרא "פסיכופתולוגיה והחיים המודרניים" (התרגום לעברית בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה) ואכן סגנון החיים בחברה המודרנית המערבית גורם עלייה ניכרת בצורות שונות של פסיכופתולוגיה: הניכור בין אנשים רב יותר, התחרותיות וההישגיות גדולות יותר, מסגרות משפחתיות מסורתיות הולכות ומאבדות מחשיבותן ושיעור הגירושין הגבוה, ההולך וגדל, מטיל ספקות לגבי מעמדו של מוסד המשפחה. עקב כך, אנשים עסוקים מאוד בעצמם, קשרי חברות עם אנשים ממקום העבודה, שבה אנשים מבלים חלק ניכר מחייהם, הופכים להיות בעייתיים בגלל המרכיב התחרותי ואנשים רבים, שהיו יכולים להיות חברים (מבחינת תחומי ענין משותפים), נאלצים להיות יריבים ולחשוש זה מזה. לצערנו, הממסד הרפואי גם הוא חלק מהחברה המודרנית המערבית והוא מנסה להיות מה שיותר יעיל וחסכוני וכך אנו רואים יותר דגש על טיפולים קצרי טווח התנהגותיים שנועדו ללמד את הסובלים מההפרעות השונות טכניקות לשיפור הרגשתם. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

בעצם - מעבר להתפלספות ( ותודה על ההפנייה לספר) - בעצם מה שאני שואלת אם הקשיים האלו אוניברסליים, או שיש כאלו שחיים בשלום ושלווה עם עצמם ועם סביבתם. ובהנחה שיש כאלו - האם אלו המעט או הרוב? (בקיצור - האם אני בצד של הרוב או של המיעוט? )