איך שוברים את הקרח?

לגידי שלום רב, אני חיילת טריה ויש לי בעיה והיא פשוט - אני לא מצליחה לפתח קשרים חדשים עם אנשים. אני מאוד מופנמת וביישנית מטבעי, ועם חרדה חברתית ברמות משתנות, כלומר, כיום הרמה נמוכה יחסית. במפגש עם אנשים חדשים אני אינסטנקטיבית רוצה לברוח, וכמובן אני לא עושה זאת אך אני מניחה שאני משדרת משהו כזה. הקול שלי אוטומטית נהיה נמוך וחלש מאוד, אני נעשית שקטה מאוד ואני מאוד מאוד מודעת למה שאני אומרת ולחיצוניות שלי. ואז כולם כבר מכירים אותי בתור השקטה וגם - ככה לפחות נדמה לי - המוזרה, ואף אחד כבר לא ממש מנסה להכניס אותי לרשימת החברים שלו. וגם כשמנסים זה לא הולך, כי אני יכולה לקיים שיחות חולין, סמול טולק, על מזג האוויר, הלימודים והצבא ומה שמסביב, אבל ברגע שמגיעים למשהו קצת יותר עמוק, קצת יותר אישי, אני נסוגה. זו לא בעיה חדשה אבל היא מפריעה לי מאוד במיוחד עכשיו, כי הצבא זה אנשים חדשים וכר רחב של הזדמנויות ליצור קשרים חדשים וחברויות חדשות, ומפני שכרגע התנאים הם תנאי בסיס סגור - משמע אני עם הרבה בנות (ומעט בנים) זרות כל הזמן. אני לא מצליחה לרכוש חברות או חברים חדשים, ובטח לא ברמה שאני רוצה - רמה עמוקה של חברות. יש לי חברה אחת בלבד שאפשר לומר שהיא די חברת נפש שלי - ועוד מישהי שהיא פחות או יותר - אבל אותן אני מכירה כבר 6 שנים לפחות. הבעיה היא עם אנשים חדשים. הייתה לי התבגרות מאוד מאוחרת, ואני מרגישה שכל הבנות רמה מעלי מבחינת הבגרות שלהן. אני מרגישה עדיין כמו מתבגרת בת 12 או 14, העצמי שלי בכלל לא מגובש עדיין, אני לא יודעת מה אני אוהבת בכלל או מה אני רוצה לעשות או מה העמדות שלי ביחס לכל דבר כמעט, אז אני לא מרגישה שיש לי על מה לדבר עם אנשים אחרים. מה עושים עם זה? איך אני יכולה לשבור את הקרח? איך אני יכולה להתגבר על הביישנות שלי, כי אני לא מצליחה ומרגישה שזה חזק ממני? סליחה על המגילה ותודה מראש על התשובה.

שלום ענת, אני ממליץ לך לנסות אחת הסדנאות של ד"ר צופי מרום להתמודדות עם חרדה חברתית, הנערכות במסגרת היחידה לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי בחרדה במרכז לבריאות הנפש "גהה" בפ"ת. מתקבלים לטיפול כל חברי קופות החולים ללא תשלום. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין