התחלתי טיפול פסיכולוגי

לדר גידי רובינשטיין שלום וחג חירות שמח שמי אייל ואני פניתי אליך בעבר אם כי לא דרך הפורום אלא דרך המייל. ובכן אני פונה אליך שוב עם אותן שאלות אם כי בחלקן השמטתי בגלל האופי הדיסקרטי שלהן ובכן פניתי אליך והתעניינתי לגבי טיפול פסיכולוגי בחירת פסיכולוג ועוד היבטים שקשורים לכך.ברצוני לציין שנעזרתי במאמריך המאלפים (מומלץ מאוד) כחומר רקע לפני התהליך הטיפולי ואף הדפסתי חלק מהמאמרים לפסיכולוג שלי ובכן ציינתי שאני הומוסקסואל ואחת ממטרות הטיפול נועד להשלים עם הנטייה שלי ולחיות איתה בכבוד. התחלתי טיפול לפני כחודשיים(כעשרה טיפולים) ואני יודע שאני רק בתחילת הדרך במסע הארוך הזה אך הנושא הכביכול מרכזי שלשמו באתי לטיפול היה ההומסקסואליות אם כי אני מרגיש שהנושא הזה כבר לא נהיה אישיו מרכזי בשיחותי עם הפסיכולוג ודווקא מטרידים אותי צדדים שקשורים יותר לרגש לאישיות ולאופי שלי בתור אדם ככל האדם ולאו דוקא בתור הומוסקסואל יש לי המון בעיות רגשיות שקשורות לחוסר ביטחון רגשי נחיתות מחשבות שווא וכדומה שהן שגורמות לי לדעתי לעירעור ולחוסר איזון רגשי נפשי ולא הנטייה שלי אם כי היא מהווה לדעתי חלק לא קטן במכלול הבעיות הרגשיות אצלי ובכן הפסיכלוג שמטפל בי הוא בחור צעיר לקראת דוקטורט בהתחלה היה קצת תחושה של ניכור וחשדנות שלי בכל אופן כלפיו וזה לגיטמי אך עם הזמן אני מרגיש שהוא אכן מזדהה עם מצוקותיי אם כי הרי דבר ידוע הוא שפסיכולוג מבחינה אתית חייב לדעת להפריד רגשות. שאלתי היא באופן כללי האם כאשר מטופל מרגיש שחוות הדעת של המטפל לא תמיד תואמת את מה שהוא מרגיש בפנים האם יש כאן פוטנציאל לחוסר התאמה בינהם? או שמא פסיכולוג הוא אדם ככל האדם ולפעמים גם הוא טועה ולכן הדרך הלגיטימית ביותר היא פשוט לאמר לו שהוא טועה ולהסביר לו מה אני כן מרגיש? האם כדאי בתהליך פסיכולוגי לתת לזמן לעשות את שלו וזה מה שייתן קצת יותר עומק להיכרות (במושגים של יחסי מטפל מטופל כמובן)? אני אומנם מאמין שעם שיתוף פעולה של שנינו נגיע ליעד אך בכל זאת קיים בי חשש ולו הקטן ביותר ששיחותינו לא תוביל לשום דבר ובמיקרה הטוב אני רק אזכור דברים מסויימים שנחרטו בזכרוני השאלה עד כמה הם רלוונטים לטיפול? האם רצף טיפולי עדיף למרות שלעיתים יש חוסר הסכמה עם המטפל וכדאי להתפשר על דברים מסוימים במהלך הטיפול ומה הקו האדום בנושא זה? ועוד שתי שאלות אחרונות שבאמת מציקות לי האם לאחר פגישה אני אמור לזכור את תוכן הטיפול? יש פגישות שאני מדבר רוב הזמן והפסיכולג מקשיב אם כי מה שאני אומר הן תחושותיי ומצוקותיי בחיי היום יום ואיין חדש תחת השמש עד כמה זה רלוונטי לטיפול? האם אני אמור לזכור את מה שהפסיכולוג אומר לי?(ניראה לי שיש לי בעיות קלות של זיכרון לטווח קצר וזה התבטא גם בלימודים שלי וגם בחיי היום יום האם זה משליך על הטיפול?) מאחר ולעיתים הכל נימחק לי מהראש. ושאלת השאלות האם אני אמור להרגיש שהפסיכולוג מוביל אותי למה שאני באמת רוצה?האם כאשר מטופל אכן מגיע למסקנה ממה נובעת הבעיה בזאת היא ניפטרה או שעליו למצוא דרכים להתמודד איתה? ובכן אני יודע ששאלותי הן נוקבות ואולי בחלקן אף נוגעות בקו הדק של של אתיקה אך בכל זאת ניסיתי לנסח אותן כך שאקבל גם מענה הולם עליהן. כמו כן אני חושב שהן לא רק אישיות אלא נוגעות בכל מי שעובר תהליך טיפולי כזה או אחר. בתודה מראש ובברכת חג שמח אייל מ

שלום אלון, קשה לי לענות על כל שאלותיך מבלי להרגיש שאני מפריע לתהליך הטיפולי שלך. אם אתה מרגיש שהמטפל מבין ומקבל אותך, אלה סימנים להיווצרות ברית טיפולית טובה. קיים בטיפול (בעיקר פסיכודינאמי) מרכיב פרשני, שלעיתים אם הוא מופיע מוקדם מדיי, לפני שנוצרה ברית טיפולית איתנה, הוא עלול לגרום חילוקי דעות, שגם אותם יש לפתוח במסגרת הטיפול ולא מחוצה לו. כל השאלות שמעסיקות אותך ראויות לדיון עם המטפל שלך ואינן ראויות לדיון מחוץ לטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

כן ברמה האוניברסלית ולא רק של הקשר הטיפולי. גם אני מתחבט באותן שאלות שאייל ציין, ואין לי ספק שאמור להיות עליהן מענה במישור העקרוני מבלי להתייחס לפן האישי. מועדים לשמחה