האם יש סיכוי לשינוי ?

אני בן 47 נשוי ואב לשניים , נוטל קסנקס מזה מספר שנים.עברתי בעבר פיכואליזה (לפני 20 שנה). בשנת 1995 היתי מעורב בתאונת דרכים אובחנתי כפוסטראומטי ונותרתי נכה גם פיזית עם מגבלות גופניות מסוימות. החלטתי לא להכנע והצלחתי להמשיך לתפקד מבלי להשאיר את המשפחה ללא מקור פרנסה קבוע. המלחמה הקיומית מול מכלול הקשיים (כולל איום פטורין ) היתה קשה ביותר. מאידך אני די גאה שבינתיים הילדים גדלו והצליחו לחצות את התקופה הקשה ללא טלטלות חזקות (ברמה הקונקרטית). היום אני צופה על עברי ועל חיי העתידיים בפרספקטיבה ומתמלא בעצב. אמנם שרדתי אבל ויתרתי על קריירה וחלומות. בעבודה אני כפוף לבוסים פחות מוכשרים ממני (אוביקטיבית) שתפסו את מקומי בשנות השיקום הממושכות. חסכונותי הושקעו בטיפולים שונים.אשתי אשר תמכה בי לאורך כל הדרך שקועה להערכתי בדכאון קל על אף מסכת הנורמליות והכחשת ירידה במצב הרוח. .הילדים ספגו (בדרך עקיפה אומנם) את חרדותי את מצוקתי והיו צריכים להשלים עם השינוי שחל בי... מאבא מתפקד לא אבא מוגבל ...צר לי עליהם. אני למעשה חש שהגעתי לסוף הדרך. שונא את מקום העבודה ואת התפקיד בו אני תקוע אבל חרד מהאפשרות להפסיד מקור הפרנסה,קבוע ובטוח במצב השוק עבודה המתדרדר, גילי ומיגבלותי. אני גם חליתי בסריה של תחלואים שונים..אין טעם לפרט. לפעמים, אני מקווה ומצפה למות סתם כך, אך איני מסוגל להתאבד ואיני מעוניין להתערב במותי באופן ישיר. לאחרונה התחלתי בטיפול אצל מטפל די מוכשר. הוא מעודד אותי לצאת מהתקיעות ולהעז לחזור למסלול ההתקדמות במישור של הקרייקה. להערכתו אני מסוגל לממש את פוטנציאל הגלום בי על אף המגבלות והקשיים. אני די אמביוולנטי וספקפטי בעיקר היות וצעד שכזה דורש ממני שינוי דפוסי חשיבה והתנהגות. האם אנשים בגילי מסוגלים להשתנות במישור הפסיכולוגי, הרגשי ההתנהגותי. אני שמעתי פעם שפסיכוטרפיה אפקטיבית עד גיל 35 לערך. מה דעתך? תודה אהוד

שלום אהוד, קראתי בעיון את פנייתך והתרשמתי מתעצומות הנפש ומההצגה המציאותית של הדברים. אני בהחלט מצטרף לעמדתו של הפסיכולוג שלך. אין כמובן כל ערבויות לכך שהצעד יצליח, משום שמעורבות בדבר נסיבות חיצוניות שאין לך עליהן שליטה, אך ככל שהדבר קשור לכוחותיך הפנימיים, אני מאמין שמי שהיה מצוי כל חייו בתהליך של שינוי וצמיחה גמיש כפי שאתה מתאר יכול להשיג שינוי גם בגילך, שהוא גיל אמצע החיים בסה"כ. מה שקראת לגבי האפקטיביות של פסיכותרפיה בגיל צעיר נכון, אולי, לגבי עיכובים התפתחותיים שונים וזה בהחלט לא המקרה שלך. האינדיקציה הטובה ביותר לשינוי היא עברו של האדם ולאור עברך בהחלט יש מקום לאופטימיות - נראה לי שעל כך גם ביסס הפסיכולוג שלך את הצעתו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין