מחשבות כפייתיות

ד"ר רובינשטיין שלום! קצת קשה לי להגדיר את מה שמציק לי אבל אני אנסה בכל זאת להעלות את זה: אני בת 22 היום וכבר מגיל ההתבגרות מציקות לי מחשבות שונות ומעייפות אותי במהלך היממה, אלו מחשבות כפייתיות שהשליטה עליהן לא קלה, לפעמים אני שואלת את עצמי מי אני , מנסה להתעמת עם עצמי ולהבין מה קורה איתי, מסתכלת במראה ושואלת הרבה שאלות...הכי מצחיק שאת כל התשובות אני יודעת אבל יש בי מין חוסר שקט שכזה שמפריע לי, לפעמים אני חושבת גם מחשבות לא היגיוניות ואני יודעת שהן לא היגיוניות בוודאות אבל מתקשה מלהימנע ולחשוב עליהם, הרבה פעמים מתנגנים להם שירים בראשי ואני יודעת שזה טבעי אבל מלחיץ אותי שאיני מצליחה לעצור אותם מלהמשיך ולהתנגן ואז אני נלחצת וסתם... אני יודעת שזאת מין מועקה או סבל מיותר שאיתו אני סתם מתמודדת ושוברת את הראש במרבית היום...אני יודעת שהכול זה עבודה עצמית אבל לאחרונה גיליתי מין שיטה חדשה פשוט לזרום עם המחשבות ולא לתת להם להם להלחיץ אותי כי אני מפחדת כל כך מכפייתיות שאני גם נופלת כתוצאה מכך אליה..השאלה היא אם זה באמת ניתן לשליטה בצורה כזאת או יש צורך בטיפול אחר?

שלום קרן, המחשבות שאת מתארת הן לא המחשבות הטורדניות (אובססיות) הקלאסיות ולכן יש צורך באבחון כדי להתאים לך טיפול. יש לי הערכה רבה לניסיונותייך להתמודד עם הבעיה בכוחות עצמך, אך נראה לי שמוטב שתפני לייעוץ פסיכולוגי ואולי גם פסיכיאטרי. את נשמעת בחורה שאמנם מצד אחד יש לה צורך גדול בשליטה, אך מצד שני יכולה להפיק תועלת רבה מפסיכותרפיה (טיפול בשיחות) בגלל יכולת להגיע לתובנה. ייתכן שבתחילת הטיפול יהיה צורך להיעזר גם בתרופות הן כדי להקל עלייך והן כדי לשפר את סיכויי הטיפול בשיחות, אך את צעירה וכאמור מסוגלת להפיק מפסיכותרפיה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

לקרן שלום מנסיון אישי, ד"ר רובנשטיין צודק! בעיה זו מצריכה הן טיפול אצל פסיכולוג + טיפול תרןפתי. אני הייתי ב10 שנים מבוגרת ממך,{נשואה + ילדים בלי סיבה מוצדקת לאובססיה..}..}} טופלתי בפרוזק ושיחות וזה עזר!! חבל על הסבל והאנרגיה שמצב זה סוחט. אם הייתי צריכה להמליץ גם לילדי , הייתי עושה זאת באותה מידה.

ד"ר גידי רובנשטיין שלום... יש לי הפרעה כפייתית - אני כבר יודעת שזה זה, לפי החיפוש באינטרנט, ואפילו קראתי את המאמר שלך :''ככה כך ולא אחרת...'': על הפרעות כפייתיות - מעניין מאוד יש לציין... אני בת 21 והבעיה שלי היא שאני לא מצליחה להפסיק לבצע פעולות מסויימות שאני יודעת שכל כך מטופשות, אני פשוט נגנבת מעצמי כשאני עושה אותן... כמו לבדוק שהברזים סגורים כשאני יוצאת מהשירותים, או שהדלתות נעולות, שהאור מכובה, ודי בתקופה האחרונה אני גם חייבת לגעת במשהו - למשל כשאני מניחה משהו על המדף... העניין הוא שזה לא היה ככה, זה כאילו החמיר ואני מניחה שמה שתרם זה גם העובדה שאני בבית כל היום - אני לא עובדת מאז שהשתחררתי, והמחלה הזאת, או מה שלא יהיה משגעת אותי! ואני מנסה להגיד לעצמי כל הזמן שזה סתם, לפעמים זה השתפר... הבעיה שאני לא רוצה ללכת לפסיכולוג או פסיכיאטר, אני מעדיפה למות במקום -ככה, ממש.. אני גם פוחדת שזה יפגע לי בעתיד - לימודים, עבודה... אבל זה מחרפן אותי ואני לפעמים ממש מדוכאת שאני כזאת "פסיכית"... מה אתה מייעץ לי לעשות?...

חבר של זקוק לעזרה דחופה בנושא, שמו אפי פרשיץ גר במנחמיה טלפון נייד 0505587238. אודה למי שיפנה אליו וינחה אותו כיצד עליו לפעול, רותם