נער עם נטיות אבדניות

שלום דוקטור, יש לי בן בן 15 שאושפז בסוף שנת 2003 במחלקת נוער בבי"ח טירת כרמל בעקבות ניסיון התאבדות. לפני האירוע הוא היה בטיפול שיחות אצל פסיכולוג וגם קיבל טיפול תרופתי התחלתי אצל פסיכיאטר. האישפוז נמשך 8 חודשים. הוא אובחן כסובל מ- MAJOR DEPPRESSION עם הפרעת אישיות בתחום הרגשי, כאשר נאמר לנו שלא ברור מה חזק יותר - הפרעת האישיות או הדיכאון. הוא טופל ב ECT ותרופתית ב MODAL ו- RISPERIDAL במינון נמוך. בתום האישפוז הוא המשיך בשיחות דו-שבועיות עם איש צוות מבי"ח והיה במעקב חודשי אצל פסיכיאטר. לכאורה מצבו היה טוב והוא לא היה במצב דיכאוני (הוא עצמו מאשר זאת). למרות זאת הוא ביצע ניסיון התאבדות נוסף בתחילת מרץ השנה, בעקבותיו חזר לטירת כרמל. הטיפול התרופתי הופסק, הוא נמצא שם לצורך השגחה בלבד, מצבו הכללי טוב (ללא שום סימני דיכאון) - וזו גם דעת הצוות המטפל בבי"ח. הם מסכימים שהוא זקוק לטיפול פסיכותרפי אבל לא "מרחיבים בעצה". אציין כי מעבר לקושי שלנו להתמודד עם הבעיה עצמה, אנו נאלצים להשקיע יותר מאמץ ב"לתמרן" בתוך הקהילה הקטנה של פסיכיאטרים לנוער שחלקם, לצערי, מונעים משיקולים לא עניניים/מקצועיים. אשמח לקבל עצתך לגבי סוג טיפול אפשרי ובעיקר המלצות על מטפלים ספציפיים העשויים לעזור לנו, באיזור חיפה - גליל תחתון. מודה לך.

שלום רפי, כאשר קיים סיכון אובדני המסגרת המתאימה ביותר לטיפול היא באמת בי"ח פסיכיאטרי וכמעט אין לה תחליף. ייתכן שהדחף להתאבד, גם בהיעדר דיכאון, נובע מהפרעת האישיות (שאינך מפרט מהי). על כל פנים, גם לאור העובדה שאינני מכיר מטפלים חיפאיים וגם לאור העובדה שמסגרת אשפוזית חיונית במצב כזה, הייתי מציע לך להשאיר את המצב בידי הצוות הטיפולי של ביה"ח, עם כל הקושי שבדבר. יתר על כן, במצב של סיכון אובדני, אני בספק אם פסיכיאטר פרטי כלשהו היה לוקח על עצמו את הטיפול בבנך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין