לא מצליח להתמודד עם מצבים קשים

הנה הבעיה שלי שכמעט פירקה את חיי לגמרי. אתחיל מהסוף. לפני שבוע פוטרתי ממקום העבודה שלי אחרי 8 חודשי עבודה בלבד. הפיטורין באו לי בהפתעה קלה שכן ידעתי כבר לפני כן שלא ממש מרוצים מהתפקוד שלי והיה שלב שחיפשו לי מחליף ואני כבר הייתי מוכן לפיטורין אבל בשלב מסוים ,ועם לא מעט מזל, לא מומשו הפיטורין ואני המשכתי לעבוד. דווקא בשלב שנראה היה לי שהכל נע במסלול הנכון, קיבלתי את הודעת הפיטורין. האכזבה שלי מעצמי גדולה מאוד. היא גדולה משום שזה התפקיד עליו חלמתי זמן רב וכמעט שנתיים שלא מצאתי עבודה במקצוע שלי עד שהתקבלתי לעבודה זו. נכון שבזמן שחיפשתי עבודה וככל שהזמן עבר, אני קצת ייפיתי את קורות החיים שלי ודברים שרק למדתי או רק קראתי עליהם הפכו אצלי לדבר שיש לי בו נסיון אבל אלה תרוצים קלושים מאוד ובשמונת החודשים שעבדתי יכולתי ללמוד אותם לעומק ולא עשיתי כך. לפחות לא בקצב שהיה דרוש. אבל חוסר ההתמודדות שלי בא במשהו שונה לגמרי. שבתי הבייתה ולא סיפרתי דבר לאישתי. למחרת בבוקר לקחתי את הילד לגן, וסיפרתי לאישתי שככל יום אני על ההסעה לעבודה. חיכיתי שהיא תצא מהבית וחזרתי הבייתה. אחר הצהרים הבאתי את הילד חזרה והכל היה כרגיל. כמובן ששקר אחד גרר שקר שני וכך הלאה - ביקשתי ממנה להתקשר רק לסלולרי שלי כי אני כאילו מחוץ למשרד רוב היום לצורך פעילויות שונות, סיפרתי לה איך היה בארוחות צהרים ועוד סיפורים כאלה ואחרים. כל פעם שהיא שאלה אותי משהו לגבי העבודה התפללתי שלא אצטרך להמציא שקר חדש אבל משהו לא נתן לי פשוט להפסיק לשקר. אחרי שבוע היא גילתה. היא התקשרה אלי למשרד והמחליף שלי היה מופתע מאוד מזה שהיא לא יודעת. לא הייתי בסדר בזה ששיקרתי לה ובעיקר מהסיבה הבאה: לפני שנה עבדתי בעבודה זמנית בחנות ולא סבלתי אף רגע שם. בשלב מסוים עשיתי משהו לא אתי ובעקבותיו התפטרתי כי לא יכולתי לשאת את הבושה. גם אז לא סיפרתי כלום לאישתי והמשכתי ללכת כל בוקר לעבודה. כמובן שבשלב מסוים היא גילתה והיה לנו ריב גדול. אני בהחלט שכחתי את המקרה ההוא וחזרתי עליו שוב בדיוק אותו הדבר. סיבה נוספת היא מקום העבודה הקודם שלי בו עבדתי 3 שנים ופוטרתי בגלל פאקים שעשיתי. זמן רב לא הודיתי בכך שזו הסיבה שבגללה פוטרתי והעדפתי לאמר שזה היה בשל קיצוצים. לכן אני מבקש עיצה - איך אני מצליח להתמודד? מפסיק לשקר לעצמי ולסביבה?

שלום א.ב., קראתי בעיון את פנייתך המפורטת והרושם הוא שבגלל סיבות עמוקות מאוד, אתה לא מרשה לעצמך להתבגר ולשאת באחריות של אדם בוגר ומחבל לעצמך בו ידיך הן בחייך המקצועיים והן בחייך הזוגיים. כנראה, משהו בלקיחת תפקיד בוגר, על האחריות שהוא טומן בחובו, מפחיד אותך מאוד ומאלץ אותך לוותר על משהו מאוד חשוב. בשני המקרים הבאת על עצמך את הפיטורין, כאשר במקרה השני חיבלת במשהו שרצית במיוחד. במקביל, במקום לנסות ולהפוך את אשתך לבת ברית, אתה מרחיק אותה והופך גם את הקשר הזוגי לזירה שקרית ומזוייפת. המלצתי אליך היא לפנות לטיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינאמית ולנסות להבין מה מונע בעדך להתבגר באופן מלא. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תודה על התגובה המהירה. זה הפתרון עליו החלטנו יחד כששוחחנו בימים האחרונים וכך יהיה. א.ב