בלי נושא

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

07/07/2002 | 23:48 | מאת: מישהי שכואב לה

מה אני רוצה לכתוב בכלל? אני לא יודעת. אני בכלל לא מכירה את עצמי, אני מכירה רק את הפחדים, החרדות האכזבות וגם אותם לא ממש. היום הזה היה כל כך רע מההתחלה ועד הסוף. אני אכלנית כפייתית, אני מוסיפה עוד משהו לרשימת הנטיות ההרסניות או ההפרעות שלי. נכנסתי בצהרים לחרדה, והרגשתי שאני בהמוטטות עצבים. יש שם מישהו? לא, לא בשבילי ואולי אני לא רוצה שם מישהו בשבילי, אבל אולי אני רוצה להוכיח לבני אדם שהם יצורים עלובים, להם, ולי. יש לי משפחה מתעללת, אני מסתובבת ממורמרת ואומרת לעצמי שאחי הוא בן השטן ואבי השטן ואימי? מצחיק אימי. האמא שאף פעם לא היה לי. אבל אתה מתרגל למציאות עד שברגע מסוים אתה לא יכול יותר. הפסיכולוגית שלי פגעה בי היום, בשבועות האחרונים היא פגעה בי יותר מכל אדם אחר, היא התנהגה אליי בנקמנות כשהחלטתי לקחת הפסקה בטיפול. היום התקשרתי אליה אחרי שבשבועות האחרונים היא הכאיבה לי בכל שיחה שלנו. ומה היה לה להגיד? היא אמרה שאני צריכה לחשוב למה אני תמיד מרגישה פגועה מאנשים, היא הזכירה לי כמה אנשים שפגעו בי, והיא אמרה שאני צריכה לשאול את עצמי את זה. כמה מוכר , אני בשיא התהון ואומרים לי עד כמה אני בלתי נסבלת, בלתי ראויה הכל מאבד מהמשמעות שלו, המחשבות הטורדניות חופרות לי בראש ואני לא מוצאת טעם בכלום. הלכתי לקניון, התנתקתי מכולם והתעסקתי בלאכול גלידה, צכאילו שנהנתי מזה. נכסתי לסרט, אבל יצאתי באמצע.. מישהי שאלה אותי בקניון בת כמה אני, היא אמרה שאני נראית מאוד צעירה אבל בגישה ובהתנהגות נראה שאני הרבה יותר מבוגרת. היא חשבה שאני ממש בתיכון..חלפו שנים מאז..ואין לי מושג מי אני ומה אני רוצה לעשות עם עצמי, רע לי במקום שאני נמצאת בו ואני לא רואה דרך לשנות אותו. הבית מלא זכרונות קשים, והם מציפים אותי, זכרונות כואבים ואני לא יכולה להמשיך הלאה ולשכוח שאי פעם גדלתי כאן, או יותר נכון נבלתי כאן. אבל שקעתי בחובות, והלוואות וכרגע אין מוצא. אבל אני מורעלת בכל יום שעובר אני נעשית חולה יותר..מנת הרעל היומית מוזרקת לורידים שלי והחולי והחולשה מרחיקים אותי מהדלת אל הגאולה. וגם אם הייתי עוברת אותה, אולי כבר התרגלתי למנת הרעל? ממישהי שאין לי מושע מי היא אולי סכיזופרנית אולי מטורפת אולי קורבן אולי יצור אומלל אולי בכלל לא קיימת ואולי פרפר.. שרוצה לעוף.

לקריאה נוספת והעמקה
08/07/2002 | 00:04 | מאת: Mישהי שרוצה לעזור

היי סתם עברתי פה במקרה וקראתי את מה שכתבת. לפי דעתי הדבר הכי נכון זה לא לסגור לעצמך את הדלת עם הפסיכולוגית שלך, אני לא חושבת שהייתה לה מטרה להכאיב לך לפעמים בטיפול יש חלקים כואבים ופוגעים שהמטרה שלהם היא להראות לך וללמד אותך על החיים עצמם. הפסיכולוגית שלך היא רק צינור לעולם ודרך הצינור הזה את לומדת על עצמך דברים... היא לא התכוונה להצדיק את כך שאנשים פועים בך, אולי להראות לך למה את נפגעת, אולי את בוחרת לך דרכים מסויימות שמביאות אותך לסיטואציות שגורמות לך להפגע, דרכים מוטעות למשל, אולי מגננות שלךף או בחירת אנשים לא נכונה או סוג של התנהגות לא מודעת. אני בטוחה שלא מגיע לך להיפגע ואני בטוחה שהפסיכולוגית שלך לא חושבת ככה. מה את אומרת להמשיך איתה?

08/07/2002 | 09:25 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום מישהי, קשה להתעלם מהכאב הרב שאת מביעה בפנייתך ובכל זאת אבחר להתייחס רק לדבריה של הפסיכולוגית שלך ולהתייחסותך אליהם. היא אומרת לך שאת פגיעה ושהעובדה שאנשים קרובים לך פגעו בך, גורמת לך להיפגע מאנשים אחרים, כולל ממנה, והפרשנות שלך לדבריה (המיועדת לדעתי לפסול אותם) היא שנאמר לך עד כמה את בלתי נסבלת. לא אתווכח אם רגשותייך אלה, אך שימי לב לפער בין מה שהיא אמרה ולבין אופן הבנתך אותם ולניסיונך העקבי להפוך בן-ברית לאוייב. מכל לכל, קיימת חשיבות לכך שתאמרי לה איך הבנת את דבריה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

מנהל פורום פסיכותרפיה