בעיה

שלום, יש לי חבר מזה כשנה, לפניו היו לי מערכות יחסים קצרות שהסתיימו ע"י הגברים כשיצאתי פגועה (לא תמיד הראתי שהזיז לי מהפרידה), הקשר עם החבר הנוכחי הוא הקשר האולטימטיבי שתמיד רציתי, הוא אוהב מכבד אותי,כייף לי איתו,הוא מצחיק אותי,אני אוהבת אותו ומעריכה אותו ושמחתי שהכרתי אותו ושמחה עדיין, אבל לצערי תמיד יש לי ביקורת כלפיו: איך שהוא אוכל, מתלבש, מנקה וכו' . יש לציין שלאקסים שלי לא הערתי אף פעם למרות היותם גרועים ממנו והקשר עימם לא התחיל מאהבה אלה יותר כ"הזדקקות" (אחרי פרידה מאחד מצאתי אחר). כשאני לבד אני נזכרת בביקורת שלי ובהתנהגות הלא הולמת שלי כלפי החבר הנוכחי וכואב לי (אני מרגישה שאני מחזירה לו על מה שעשו לי בקיצוניות) ותוהה למה הוא ממשיך לאהוב אותי ואף אומרת לו שאני לא שווה אותו לצערי. אני כן רוצה להיות איתו אבל כל פעם שטוב לנו אני חייבת להיות מגעילה כלפיו או לא להתייחס אליו כמו שמגיע לו. הוא עיוור אחרי כמו שאני הייתי כלפי האקסים שלי, ההבדל שאני אוהבת אותו לא בצורה עיוורת כמו שהייתי בעברי, וסובלת בזמן שאני מודעת למעשיי הלא יפים. כמובן חשוב לציין שלא תמיד זה ככה, אני "רעה" כלפיו בזמן שהוא מפגין אהבה גדולה כלפיי, אני לא אוהבת שאוהבים אותי (לפניו לא הרגשתי אהבה מגבר אלא חיבה,הערכה, משיכה כלפיי) אז כשאני מרגישה שהוא מתעלם, או כשהוא רב איתי אני הכי בסדר בעולם ומתפקדת הכי טוב בעולם. אני יודעת שבי הבעיה, ורוצה ממך יעוץ איך לעבוד על עצמי לבד ללא יעוץ או עזרה חיצונית. תודה מראש.

שלום לך, נראה שאת יודעת בדיוק מה לעשות, או ממה להימנע, כדי לא לקלקל לעצמך את מערכת היחסים הזו, אך ההבנה לא מחייבת אותך להתנהגות שלא תפגע ביחסים. כאן בדיוק נכנס הקטע של עזרה טיפולית. גישתי היא שאדם בד"כ יודע מה טוב ומה רע בשבילו, אך סיבות עמוקות יותר מונעות ממנו מלנקוט בצעדים המקדמים את מטרותיו. במקרה זה נראה שמאוד קשה לך לקבל את עצמך, ייתכן על רקע דימוי עצמי נמוך, ובשל כך כל מיני התנהגויות פעוטות של החבר שלך מפריעות לך ואת מקלקלת את היחסים. את יודעת בדיוק שאת צריכה להימנע מכך, אך אינך יכולה לשלוט בהערותייך. לכן אני לא יכול לעזור לך ע"י עיצה ואינני רואה מנוס מטיפול פסיכולוגי מסודר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין