עדי

שלום רב. האם יש למטפל חובת דיווח כאשר מטופל שלו מביע בפניו מחשבות אובדניות? מצד אחד, מדובר בהצלת נפש. מצד שני, אם יש חובה כזאת, הרי שהמטופל לא יכול להרגיש בטוח לספר למטפל את כל מה שהוא מרגיש. שאלה עקרונית שעלתה בשיחת סלון, לא בעייה אישית...

שלום עדי, שאלה קשה וחשובה מאוד, שאנשי המקצוע עומדים בפניה לעיתים קרובות, לצערנו. השאלה אינה שאלה של חובת דיווח פורמאלית אלא ניסיון למנוע את ההתאבדות הלכה למעשה. יש לנו אמנם פרמטרים שונים המסייעים לנו לקבוע האם האדם רק מדבר על התאבדות, האם יש לו מחשבות אובדניות אך הסיכוי למימושן הוא נמוך או האם קיימת סכנה ממשית לכך. הואיל והאופציה היחידה למנוע התאבדות היא אשפוז פסיכיאטרי, ובמקרים רבים, אשפוז פסיכיאטרי כפוי (פרוצדורה מאוד לא נעימה), אנו באמת עלולים לאבד את אמונו של החולה אם נשתמש בה לעיתים קרובות מדיי והדבר עלול לפגוע בתחושה שחדר הטיפולים הוא מקום בטוח ששום דבר לא יוצא ממנו. ואולם, במקרים של סכנת חיים שומה על המטפל להפעיל את משפחתו של המטופל או לפנות לפסיכיאטר המחוזי כדי להבטיח אשפוז כפוי, שלמרות מחאתו של המטופל, בסופו של דבר הוא עשוי להודות לנו על הצעד. לרוע המזל, ישנן טעויות אנושיות של אנשי מקצוע בשני הכיוונים, הן של זהירות-יתר והן של ליבראליות-יתר. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין